"על הספקטרום": יומולדת שמח?

עדו הלמן צפה בפרק 5 של הסידרה, ולא היה יכול שלא להתרגש-ולהתעצב ביחד עם זוהר

לזוהר יש יום הולדת והשמחה רבה. יכול להיות שזה בגלל שיש לי אופי חרדתי, אבל ימי הולדת עבורי אלו תמיד ימים של לחץ, דיכאון ורק רצון שזה ייגמר כבר. אמנם יש מתנות וחברים שאומרים לך "מזל טוב"! אבל תמיד צצים הפאקים הקטנים: מה עם החברים שלא יאחלו לי מזל טוב? מה עם המתנות שההורים והחברים יביאו לא יימצאו חן בעייני? מה אם ייקרה משהו רע ביום הולדת? כל כך הרבה אפשרויות להרס יום ההולדת…

On The Spectrum S1 Img 019 Photo Vered Adir

וזה מה שפחות או יותר קורה לזוהר. היא מתרגשת ומאושרת שכולם באים, עד שהיא מגלה שהחברות הכי טובות שלה מהעבודה ב"ארומה" לא מגיעות. אותן חברות (שאני תוהה עד כמה הן חברות אמיתיות שלה) טוענות שיש להן משהו. יכול להיות שבאמת יש להן משהו ויכול להיות שהן רק מחפשות תירוץ להתחמק – אבל הן לא באות.

זה גורם לזוהר להזיל דמעות. באחד הרגעים המבריקים ביותר בפרק (ואולי בסדרה כולה עד עכשיו) אנו רואים למשך כמה דקות רק את זוהר מזילה דמעות. אנו לא רואים את החברים שלה מאחלים לה מזל טוב או את המתנות שהיא מקבלת, אלא רק אותה בוכה. רגע זה ממחיש את מה שאמרתי בתחילת הטור: שבסופו של דבר יש משהו מאוד מלחיץ בימי הולדת. כל דבר יכול לגרום לנו לבכות ולרצות שהיום השמח ביותר בשנה ייגמר כבר.

כשהייתי בצבא ניסיתי לארגן מסיבת יום הולדת בבית שלי עם החברים שלי מהיחידה. ממש נלחמתי כדי שכל אחד מהם יבוא. היו כמה שהמציאו תירוצים ("אני חולה", "יש לי בעיה עם האוטו" וכו'), אבל לא ויתרתי להם. עשיתי הכל כדי שהם יבואו. הם אכן באו והשמחה הייתה רבה. מנגד, הייתה שנה אחת בה הייתי מחוסר פייסבוק ביום ההולדת שלי ואף אחד מהחברים, אבל באמת אף אחד מהם, לא איחל לי מזל טוב. הם כמובן המציאו תירוצים ("יש לי לחץ בלימודים", "שכחתי" וכו') אבל העלבון נשאר טרי וצורב. מאז כל יום הולדת אני דואג שהפייסבוק שלי פעיל וחי כדי שייאחלו לי מזל טוב. (יום ההולדת שלי הוא ב-1 במרץ אגב).

תגיות:

תגובות

‏4 תגובות ל“"על הספקטרום": יומולדת שמח?

  1. אני מכיר היטב את החוויה הצורבת עליה אתה מדבר. כאשר מלאו לי עשרים ואחת שנים, ב-25 ביוני 2015, ארגנתי מסיבת יום-הולדת אצלי בבית והזמנתי הרבה מאוד אנשים וגם אני ממש נלחמתי על-מנת שיגיעו. אבל בפועל הגיעו רק שתי בנות, וכל השאר התחמקו מלתת לי תשובה חד-משמעית ו/או המציאו לי כל מיני תירוצים מפגרים על חתונה, טיסה לתאילנד, נסיעה לאילת, לימודים, עבודה וכו'. רק באיחור של שנים התברר לי שאותם אנשים פשוט לא רצו להגיע, אבל הם גם לא רצו לפגוע בי עם תשובות בסגנון "אנחנו לא מעוניינים לבוא", אז הם המציאו כל מיני שקרים. העניין הוא שאתה ואני יודעים להיות אמיתיים וישירים כלפי אחרים, גם כאשר האמת כואבת, ואילו מרבית האנשים מעדיפים להיות פוליטיקלי-קורקט ולומר כל מיני תשובות לא-רציניות ואפילו שקריות רק כדי לצאת בסדר. אחת הבעיות המרכזיות בימינו (ולא רק בימינו) היא שבגלל תופעת התקינות הפוליטית אנשים כבר לא אומרים את האמת לאמיתה אלא רק מחפשים דרכים עוקפות מסביב לה.
    אני מקווה שהעתיד יהיה הרבה יותר טוב – גם בשבילך וגם בשבילי.

    1. זה לא קשור לתרבות הפוליטיקלי קורקט המודרנית, אלא לכללי נימוס הרבה יותר ותיקים. מה שנקרא "לסרב בנימוס".
      כדי להמנע מלהגיד לאדם במילים מפורשות שלא מעוניינים להגיע אליו או להשתתף בשמחתו, פשוט מסבירים שיש משהו חשוב יותר שמתרחש בדיוק באותו הזמן.
      אפשר לפרק את הסירוב המנומס הזה ולהבין שבגדול הוא אומר שברשימת הדברים החשובים, אתה (בתור המסורב) נמצא די נמוך בשרשרת. כלומר, בלי להגיד "אתה לא מאוד חשוב לי" זה קצת מה שרומזים לך.
      אגב, לפעמים באמת אנשים מתקשים להשתתף בשמחות של אחרים מכל מיני סיבות. למשל, קרה שקרוב משפחה שלי התעקש שהוא לא מעוניין לחגוג את יום ההולדת שלו, ויום לפני האירוע שינה את דעתו. בזמן הזה רוב האורחים כבר לא יכלו להגיע, משום שלרובינו היו מטלות ועבודה שאי אפשר לבטל ברגע האחרון.

      למדתי לא להציק לאנשים שלא מעוניינים להשתתף בחגיגה כלשהי. לפעמים לאנשים יש מצב רוח רע, לפעמים יש להם כל מיני טרדות אישיות שזכותם לא לשתף. אם אנשים לא רוצים להצטרף לחגיגה כזו או אחרת, אני נותנת להם את הספייס שלהם ורק דואגת שידעו שהם מוזמנים, ושאשמח אם ישנו את דעתם ויחליטו להצטרף.

  2. החברות של זוהר אינן באמת חברות שלה לא מתוך רוע אלא מתוך דאגה לעצמן.
    הן לא היו באות למסיבה שלה בחיים מכיוון שזוהר היא מוזרה וזה לא כיף לחגוג איתה ולהיות בכלל בסביבתה… וזה נכון שאנשים בחיים לא יגידו אמת כי השקר חייב לשלוט בעולם המבוגרים

    1. מדבריך אני מבין שאתה נרתע מאנשים שהתנהגותם חריגה במקצת מהמיינסטרים. אתה לא אוהב אנשים שנחשבים "מוזרים", אם ננסח את דבריך בצורה ישירה. אגב, לא מפתיע שאינך כותב את שמך המלא, וזה משום שאם היית כותב אותו יכול מאוד להיות שמישהו היה מגיש נגדך תביעה משפטית – גם על זה שאתה גזען וגם על זה שאתה חלאה וגם על זה שאתה מטומטם. ומלבד זאת, לא קשה להבין שאתה גם צבוע, רמאי ושקרן, והדברים שכתבת על כך ש”השקר חייב לשלוט בעולם-המבוגרים” מסגירים את התכונה השלילית הזאת שלך. אז יעקב יקירי, אנסה לסכם את הדברים במילים עדינות: אתה גזען חשוך, אתה מסריח, אתה חלאת המין האנושי, אתה התגלמות הצואה האנושית – כי אתה ממשיך בדרכם של אלה שבגללם קיימת בעולמנו שנאת-זרים (יוונית: קסנופוביה).

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *