"על הספקטרום": 3 הערות על פרק 3

עידו הלמן ממשיך לעקוב אחר הסדרה המיוחדת – ומוצא בפרק השלישי לא מעט סיטואציות שמוכרות לו מהחיים

1. תחילתה של ידידות מופלאה – החברות בין רון רון לשכנה המבוגרת (והקצת מלאה) מלמעלה ממשיכה לפרוח. הפעם רון רון מגלה מה המקצוע של השכנה: בודקת מוצרים בתשלום. היא מקבלת מוצרים מהספק, בודקת אותם ושולחת לספק את הביקורות שלה. רון רון מצטרף אליה. גם לי יש חברים, שלפעמים אני עוזר להם בעבודות שלהם ומקבל על זה כסף. העבודה של השכנה (ששמה עוד לא נחשף) מזכירה קצת את העבודה שלי: עבודה מהבית שבמהלכה אני רואה סרטים ומדווח איך הם. יש משהו מלהיב בכך שאתה פשוט יכול לשבת מהבית, לבדוק דברים ולקבל על זה כסף. בינינו, זה גם מה שאני עושה עם הסדרה הזאת…

On The Spectrum S1 Img 010 Photo Doron Ofer

2. הדרך הביתה – עמית ממשיך להתאהב במלצרית בבית הקפה בו הוא יושב. הפעם הוא בא אליה הביתה וכשהוא מתכוון לחזור לדירה הוא מבקש ממנה שתעזור לו לחזור הביתה. במהלך השיחה ביניהם בדרך לדירה עמית מבקש שהיא תהיה החברה שלו (או שלפחות תהיה חברה של שניים: הוא והחבר הנוכחי שלה) והיא מסבירה לו שהעולם לא עובד ככה ושהיא יכולה להיות חברה רק של אדם אחד: החבר שלה. כשהייתי בתיכון הייתי מאוהב בבחורה שהיה לה חבר. ניסיתי (טוב, הייתי בן 16. היום ממש לא הייתי מתנהג ככה) לשכנע אותה להיפרד מאותו חבר ולהיות חברה שלי ובכיתי לה על זה עד שהבנתי, בדרך הקשה, שני דברים: א. העולם בהחלט לא עובד ככה. ב. היא לא שווה את זה. יש לה חבר? אז תעזוב אותה. או שתסתפק בלהיות ידיד שלה או שפשוט תעזוב אותה. יש הרבה דגים בים.

3. מסיבת רווקות – זוהר מוזמנת דרך העבודה למסיבת רווקות. היא מאוד מתרגשת עד שהיא מגיעה למסיבה עצמה. כל הבנות במסיבה הן בנות נורמטיבית שמדברות על סקס, סמים ואלכוהול (טוב, על סמים הן לא דיברו אבל הבנתם את הכוונה) ורק זוהר יוצאת החוצה. זאת הסיטואציה שהכי הזדהיתי אתה בפרק. כאספרגר אני מוצא תמיד נחמה בחברה הנורמטיבית, אבל כאשר אני נמצא במסיבות או באירועים של אנשים שלא על הספקטרום אני מוצא את עצמי אבוד. יש משהו בקצב הדיבור הנורמטיבי, בניואנסים ובדרך הדיבור הנורמטיבי שאני תמיד הולך בו לאיבוד. כשהייתי בצבא הייתי נפגש עם חברים שלי ליחידה בבית של ידידה שלי ותמיד בקטע בו היינו יושבים ביחד ומדברים על חוויות שונות, הייתי משתתק בצד ומשחק בטלפון בעוד שאר החברים מדברים ומדברים. קטעים כאלו גרמו לי להצטער על כך שאני בחרתי להיות זנב לאריות. אבל מצד שני, לפעמים אני מעדיף את זה על פני להיות ראש לשועלים (להיות עם אספרגרים כמוני).

תגיות:

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *