"על הספקטרום": 3 הערות על פרק 4

עידו הלמן ממשיך לעקוב אחר הסדרה המיוחדת שלנו – ולמצוא בה דברים שמזכירים לו את חייו

1. להיות או לא להיות – זוהר, בעקבות מסיבת הרווקות בפרק הקודם, שואלת את עצמה בעצבים מתי יהיה לה חבר. היא רוצה חבר נורמטיבי, לא חבר על הספקטרום. כאשר היא שואלת את קלינאי התקשורת שלה איך משיגים בן זוג, הוא מסביר לה שבשביל חבר צריך שיהיו להם תחומי עניין משותפים. תחומי העניין שלה, שכוללים פיות ואגדות, הם קצת, אמממ, ילדותיים. זוהר נכנסת לחדר שלה ונפטרת מכל הדברים ה'ילדותיים'. בתור חובב קולנוע ענק, הרגשתי לפעמים שהסיבה שיש לי קשיי תקשורת ושאין לי כמעט חברים שאני מרגיש בנוח לדבר איתם, היא בגלל האובססיה שלי לסרטים מסויימים (כמו הסרטים של טרנטינו, פול תומס אנדרסון או צ'ארלי קאופמן) או לסרטים בכלל. היו פעמים שניסיתי להיפטר מזה, אך הפסקתי כאשר גיליתי שבחיים צריך להיות מי שאתה. מי שרוצה להיות איתי עם תחומי העניין הייחודיים שלי אז be our guest. מי שלא אז לא.

2. משבר בעבודה – הידידות בין רון רון לשכנה מלמעלה (ששמה נחשף בפרק הזה!) נכנסת למשבר. רון רון ממשיך לבדוק את החפצים שהשכנה מקבלת, אך הוא לא יודע באמת איך עושים את זה כמו שצריך. לאחר שהשכנה מעירה לו, הוא קצת מתעצבן עליה, ונכנס ללחץ כי הוא מפחד שיפוטר. השכנה אומרת לו שיבוא מחר ורון רון הולך. כשהתחלתי את העבודה הקודמת שלי בסטארט אפ תל אביבי כלשהו, עשיתי הכול כדי להראות שאני עובד טוב וממושמע. באחד הימים הראשונים שלי שם נכנסתי ללחץ מפיטורים בגלל שבאחד הימים באתי סוער, כועס ועצוב ובכיתי. המנהל בעצמו הרגיע אותי ואמר שהכל בסדר ושאני אמשיך לעבוד שם (בסוף עבדתי שם שנתיים, אם אתם מעוניינים לדעת). לא מפטרים אנשים בכזאת קלות. כאספרגר שחשוב לו לשמור על מה ששלו, אני נלחץ לפעמים בעבודות כאשר אני לא עושה כמו שצריך את המוטל עליי – אבל אני יודע שבמקומות עבודה שמכבדים את השונה מקבלים דברים כאלה ולא מפטרים כל כך מהר.

3. משטרה! – עמית נלקח למשטרה בעוון פריצה לא חוקית לדירה ונאסר עליו להתקרב למלצרית או לבית הקפה האהוב עליו. עמית לוקח את זה יחסית בסדר, אבל עם הרבה עצב בעיניים. פעם, כשהייתי בתיכון, היה לי חבר שהיה מתייחס לא יפה להורים שלו. הוא לא היה אומר להם תודה כשהם היו נותנים לו דברים, הוא היה צועק עליהם כל הזמן ובכללי הוא עשה להם את המוות. אותו חבר הסביר לי שככה צריך להתייחס להורים כדי להשיג מהם דברים שאתה רוצה. אז התחלתי להתנהג ככה גם להורים שלי והם כעסו עליי – והסבירו לי שההתנהגות של אותו חבר לא בסדר ושזה יחלוף לו עם גיל ההתבגרות. הם הסבירו לי צריך תמיד להתייחס להורים במלוא הכבוד ולהגיד תודה כשנותנים לכם משהו. והאמת, הם צודקים. ממש ממש צודקים.

תגיות:

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *