תאג"ד – רגע של נוסטלגיה

איך תאג"ד מחזירה את הצופים המבוגרים לשירות הצבאי הפרטי שלהם, ולמה כדאי לנצל את שארית החג לבינג' צבאי? מתן ציוני כותב בטור מיוחד. תנו לו הקשב!

כשפרומואים לסדרה חדשה של yes על תאג"ד של גדוד צנחנים ריצדו על המסך, צקצקתי בלשוני ואמרתי לעצמי: "נו, אני כבר לא בגיל לסדרה על צבא. לא נראה לי שזה בשבילי." מתוך סקרנות בלבד נכנסתי ל-yesVOD  כדי לראות במה מדובר, ומפה לשם – מצאתי את עצמי מחכה על הספה בכל ערב לדניאל החוג"ד, לבן-לולו הנהג, לרותם היפהפייה ולשאר החבר'ה של הגדוד שיופיעו על המסך.

אי אפשר להזדכות על זיכרונות

כשחיילים משתחררים מצה"ל הם מחזירים את כל מה שקיבלו מהצבא ויוצאים/טסים לאזרחות בלי להסתכל אחורה (ולפני שמישהו ישים לב לחוסרים בקיטבג). הדבר היחידי שאנו לא מזדכים עליו בבקו"ם הוא הזיכרונות שצברנו בשנים שבהן לבשנו מדי זית.

מבלי ששמתי לב, חלפו להן עשר שנים מאז שהשתחררתי. פאק! מי היה מאמין בזמנו, בעמדת השמירה באמצע שומקום, כשחישבתי את הימים, השעות, הדקות והשניות שנותרו עד לשחרור, שאזכר באותם רגעים, מתוך הבור שנוצר בספה שלי אחרי שעות של צפייה בטלוויזיה? זה בדיוק מה שתאג"ד עושה – היא מחזירה אותי אחורה וכמעט בכל פרק מזכירה לי חלקים מהשירות שלי.

בין אם זו הבאסה שבסגירת שבת, כשהחברה מחכה באזרחות או התסכול בהתמודדות עם מפקד חדש וקשה. ההרגשה שאף אחד לא מבין אותך או שאין הגיון בפקודה שקיבלת, החברויות שאין דומות להן והגאווה שביציאה הביתה על מדי א' – כל אלה הם מנת חלקו של מי שעבר בצה"ל. כל צופה שעבר בשערי הבקו"ם, ימצא לפחות דמות אחת בסדרה שתזכיר לו את עצמו. נדמה שתאג"ד נוגעת בהכל: עדתיות, יחסי יהודים-ערבים, "כור ההיתוך" שמפגיש בין כל גווני החברה הישראלית, התאהבויות, התמודדות של חיילים דתיים במסגרת ועוד.

%d7%aa%d7%90%d7%92%d7%93-%d7%9e%d7%95%d7%a7%d7%98%d7%9f-%d7%a4%d7%95%d7%a1%d7%98-%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92

געגועיי לפלוגה

הסדרה שיצר וביים ציון רובין, מותחת, מסקרנת ושופעת טוויסטים, אך באותו זמן גם מצחיקה וסקסית. דניאל החוג"ד (תומר קאפון, "פאודה") הגיע לתאג"ד לאחר שפרש מתפקיד לוחם בפלס"ר. טרם ברור מה היו סיבותיו, אך ניכר כי המעבר ממשיך לייסר אותו ולהטריד אותו. אולי בעקבות כך הוא מציג תפקיד לוחמני כ"כ בתור מנהיג התאג"ד ומחפש להילחם ולתקן עוולות שמתרחשות סביבו. בתור מי שהיה לוחם בצנחנים ועבר למפקדה, הדמות של דניאל פוגשת אותי במקום כואב ומזכירה לי את הרגשת הבושה, המבוכה והכישלון מול החברים לשעבר במחלקה, מול הרצון העז להמשיך להרגיש שיש לך ערך לצבא.

לכל דמות יש את השדים שלה והצופה זוכה להציץ מעבר לדרגות, למדים ולכומתה שיוצרים אשליה של שוויון ושל אחידות. גם הסיפורים האלה לא פעם, זורקים את הצופה לזכרונות הפרטיים שלו. רותם הפארמדיקית (דניאל גל היפהפייה) שאיבדה את אמה ועברה תקיפה מינית, דואגת לאחיה הנרקומן (אלישע בנאי) ונמצאת במשולש אהבה בין דניאל לבין איתן המ"מ. הסיפור שלה הזכיר לי את מש"קית הת"ש שהתאהבתי בה, אך הפסדתי לטובת קצין בגדוד. נועם פולצ'ק, החובש הדתי שמאותגר לא אחת במפגש שבין החברים, הצבא והדת. בן לולו הנהג – דמות צבעוניות וקולניות שאי אפשר לפספס, ליה החיילת הבעייתית ועוד שלל דמויות שצצות בכל פרק ופרק. במרכז, ניצבת עלילה ובה תעלומה שמתרחשת בפלס"ר, שאותה החובשים נחושים לפתור כדי להחזיר לעצמם את מפקדם האהוב שהודח.

בשורה התחתונה 

מלבד הפלאשבקים לשירות הצבאי, תאג"ד היא פשוט סדרה ממכרת וכיפית לצפייה. כל פרק מסתיים בקליף האנגר שיותיר אתכם חסרי סבלנות לקראת ההמשך. לפעמים פשוט יתחשק לכם לעזוב את העבודה, את הלימודים או כל דבר אחר שאתם עושים, לקפוץ לגדוד 33 אי שם, לשבת לקפה שחור עם החובשים. הסדרה מגיעה כעת לרגעי השיא וזה בדיוק הזמן לבינג' – מרתון צפייה שיעזור לכם להיסגר על מה שקרה עד עכשיו ולהגיע מוכנים לאמצע הדרך. קדימה – חמש דקות הייתם מול המסך – זוז!

תאג"ד – ב'-ה' ב-20:30 ב-yesAction וב-yesVOD

גם לכם תאג"ד מזכירה את השירות שלכם? בואו לדבר על זה בדף הפייסבוק הרשמי!

 

תגיות:

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *