הסבתות המוצלחות שלנו!

יש הרבה שחקניות מעולות בסדרה – אבל אי אפשר להכחיש שבכל פעם שהן על המסך, הן גונבות את ההצגה.תכירו את ורדה בן חור ושושה גורן

yes

שושה גורן:

"התחלתי משחק מאד מאוחר, בשנת 1978 הלכתי ללמוד תואר שני משחק בברוקלין קולג', עד אז הייתי מורה בתיכון בגימנסיה הרצליה. כשחזרנו לארץ, הקמתי יחד עם בעלי יצחק גורן ועוד שותף את בימת קדם, תיאטרון שפעל 30 שנה. ההצגה הראשונה שיצאתי איתה היתה 'נשים של ממש', על שבע נשים מזרחיות, זו הייתה הצגת יחיד. כאשר המצב בארץ היה שכמעט לא ראו נשים כאלה על הבמה, זאת הצגה שזכתה להצלחה גדולה, הייתי גם ב'פולישוק'.

השתתפתי במש השנים בפרוייקט הסיפורים של יוסי אלפי, וגורי היה על תמיד הבמה, והוא בעצם הזמין אותי לסדרה. כל העבודה על הסידרה היתה תענוג צרוף מכל הבחינות, המון חום, היום שמחה, המון כישרון. של הבנות, ושל הבמאי גורי שידע באמת מה הוא רצה, הנחה את זה בשקט ובהומור ובשליטה,

בהתחלה לא קלטתי שהדמות היא לסבית… רק אחרי שהתחלתי לראות את הסדרה. מאד אהבתי את הדמות. ברוב חוצפתי פניתי ליוצרות ואמרתי 'אל תהרגו אותה בעונה השנייה, אני כל כך אוהבת אותה, תראו אם ניתן עוד להמשיך את חייה. הצעירות בסידרה מדברות בשפה שהרבה ממנה הוא זר לי, אם כי אני רואה את זה אצל הנכדים, שפה רעננה, זריזה, בלתי מובנת בהרבה פעמים. אני מורידה את הכובע בפני דהור הצעיר הזה והכתיבה הזאת. הנכד המוזיקאי שלי בא בהתרגשות ואמר לי 'סבתא את משחקת מצוין', הם קרועים על הסדרה, הצעירים. קרועים על הסדרה, על השפה, על האנרגיות שם, על העלילה. וזה מאד משמח אותי.

הסבתות המוצלחות שלנו!

ורדה בן חור:

אני שחקנית הרבה שנים, בוגרת בית הספר למשחק של ניסן נתיב בתל אביב. הרבה שנים עשיתי תאטרון, ובשנים האחרונות הייתה לי עדנה מחודשת בכל מיני תפקידי אורח בטלוויזיה. מה שכולם זוכרים לי זה את סימה המטפלת ב"רמזור", והופעתי גם  ב"צומת מילר", ב"את לי לילה", "השוטר הטוב" ועוד. אני גם מלמדת משחק

ביום שהגעתי לסט בעונה הראשונה לאודישן גורי אמר לי "קודם כל אנחנו אוהבים אותך", זאת דרך נהדרת להיכנס לאווירה… אני מתייחסת ברצינות למקצוע שלי ויש לי חוקים, האסכולה הישנה אפשר להגיד, אבל אצל גורי פשוט כולם נורא נהנים ויש מלא צחוקים.

בסדרה אני בעצם בת זוג של הסבתא, לא מדברים על זה באופן ברור לגמרי, אבל יש כל מני רמזים, זה נורא כיף, זה לא דבר שרואים אותו מספיק, אני חושבת שזאת הברקה. הסידרה היא בדיוק מסוג הדברים שצריך לראות בארץ, לא על שום דבר חשוב מדי, פשוט על משפחה מטורפת, כמו שיש לכולנו. אהבתי גם את הצגת המזרחיות של הסבתא, סוג של משפחתיות שאני מאד אוהבת. גוערת, מחנכת, שמה גבולות, אבל מה זה מקבלת. והן יודעות שאם צריך אז הן יבואו לשים את הראש על סבתא.  אני מאד מאד אוהבת את הסבתאיות הזאת.

תגיות:

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *