החלומות של האנשים השקופים: "רק להיום" הופכת צלקות עבר להזדמנויות

הדרמה החדשה של ניר ברגמן ורם נהרי שמה במרכז את בני האדם שמאחורי התווית של אסירים משוחררים, בהוסטל שיקומי שנלחם על החלומות הקטנים

yes

לפעמים כל מה שצריך כדי להעז לחלום הוא לקבל צ'אנס אחד. לדעת שיש מי שרואה אותך, מאמין בך וחושב שמגיעה לך הזדמנות להיפרד מהעבר. הרצון להעניק את הצ'אנס הזה גם למי שלא קיבלו אותו בבית, עומד במרכז הדרמה הרגישה והמותחת "רק להיום", כשהוא הופך למטרה ולעתים גם לקרב האישי של קבוצת עובדים סוציאליים שמלווה אסירים משוחררים.

600

 

"רק להיום" הוא שמו של ההוסטל השיקומי אליו מגיעים האסירים רגע לפני החזרה לחיים האמיתיים. מסגרת שהופכת עבורם לבית זמני, בתקווה להעניק להם כלים להתנהלות בהמשך. ענת (טל ליפשיץ) מנהלת ההוסטל ויתר העובדים במקום, ניצבים ברמה היומיומית בפני דילמה כואבת – הצורך לאזן בין האמפתיה העמוקה כלפי אותם האסירים לבין המגבלות המוטלות עליהם מתוקף תפקידם. עם זאת, כבר בפרק הראשון מתברר שענת עצמה הפרה כמה מהמגבלות החמורות ביותר בתחום לפני למעלה מעשור, כשהייתה עובדת סוציאלית צעירה שהתאהבה באסיר משוחרר.

 

אל תפספסו את הסדרה המדוברת של השנה >> הצטרפו ל-yes

 

המעבר בין ההווה לבין אירועי העבר שהובילו אליו, מאפשר לנו להציץ באותו סיפור אהבה קצרצר שהתרחש בינה לבין ניקו (הנרי דוד), צעיר בעל עבר פלילי שנעזר בה כדי להתקבל לעבודה במטבח. בתור אסיר לשעבר שמנסה להתחיל מחדש, ניקו נאבק ללא הפסקה במעמדו כאדם שקוף במקרה הטוב וככזה שמזלזלים בו במקרה הרע. כאשר הוא מדליק סיגריה אחרי קבלת השבת שהתעקש לקיים, ענת מציינת בחיוך ש"אלוהים רואה אותך". מאחר שכל חייו התנהלו במטרה שמישהו יצליח לראות אותו, נותר לו רק להשיב "אולי, סוף סוף".

המאבק הכושל של ניקו הופך במהרה גם למאבק של ענת, שנתפסת בתור הגורם הראשון שנמנע מלוותר עליו. עם זאת, הסיפור בין השניים מסתיים באקורד צורם, ולכן גורם לה לטלטלה עמוקה כשהיא פוגשת אותו שוב אחרי הזמן שחלף. הפעם, בתור אסיר משוחרר שמגיע במפתיע אל ההוסטל שהיא מנהלת כיום. למרות המשקעים ענת לא מצליחה להתעלם מהנוכחות שלו גם הפעם, ומחליטה ש"רחוק מהעין, רחוק מהלב". במהרה מתברר לה כמובן שזה לא כל כך פשוט.

 

 

תהליך ההתבוננות באחרים ש"רק להיום" מטיבה לשרטט, לא מתמקד רק באנשים אלא גם בבתים שלהם. החל מהבית הזמני בהוסטל, שהופך לזמני עוד יותר כשמתברר שהמקום נמצא בסכנת סגירה, ועד לבתים של האסירים ושל העובדים בעבר ובהווה. חלקם נסחפים מבית לבית, מחיים שלמים שארוזים בארגז קרטון ועד למשפחה אומנה, אחרים מנסים ליצור לעצמם בתים חלופיים ולא תמיד מצליחים לשמר אותם. אפילו ביתה של ענת, שמאז המפגש הראשון עם ניקו התחתנה והקימה משפחה, הוא הרבה פחות יציב ממה שהיה אפשר להניח. למעשה, ברגעים מסוימים נדמה שהיציבות שלו מתחרה רק באוהל המאולתר שהקימו הילדים שלה בסלון.

החדירה לבתים הקיימים והניסיון לשוב אל הבתים שנשארו מאחור, חושפת בפנינו את הצלקות הפיזיות והנפשיות שכל דמות סוחבת איתה מדי יום. אלה שקשה לטשטש ושמצליחות להאפיל על היכולת שלהן לחלום על מציאות אחרת. כמו שאפשר לצפות מצלקות הן לא תמיד מחלימות כמו שהיינו רוצים, ולמרות זאת המסע שהן מלוות הוא מסע שאי אפשר שלא להיסחף אליו.

השאיפה לשוב לבית כזה או אחר ולחלום על מציאות טובה יותר, היא משאלה בסיסית שכל צופה יכול להזדהות איתה. כשמוסיפים אליה את המשחק המצוין של אימרי ביטון, ענבר מרקו, מורד חסון ויתר הקאסט המפתיע, מקבלים סדרה שלא רק תכווץ לכם את הלב אלא גם תישאר איתכם הרבה אחרי שתתנתקו מהמסך.

 

צפו בפרקים הראשונים של הסדרה >> לחצו כאן

תגיות:

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *