"הנותרים" נגמרה: מה עושים עכשיו?

"סדרת המופת נגמרה הלילה אחרי 3 עונות מרהיבות ואחרי שניגבתי את הדמעות, הגיע הזמן לנסות להסביר את המשמעות של הסדרה הזאת במילים", דוד צרפתי נפרד

אין מספיק מילים כדי להסביר את "הנותרים", סדרה שעשתה לה למטרה לתת לחומר לדבר בעד עצמו. היא שואלת שאלות לא סתם כדי למשוך אותנו באף, אלא כדי לעזור לכוון, למצוא את המשמעות והתכלית ולהבין שאולי בעצם זה לא משנה. אנחנו במילא שואלים שאלות, מחפשים תשובות, מוצאים או לא מוצאים – ממשיכים לשאול, שאלות חדשות ימשיכו לצוץ. יותר מהכל, היא שואלת “מה עכשיו?”, “מה הלאה?”.

"הנותרים" מנפצת את כל הפרות הקדושות בדרכה לתאר את המרדף הבלתי אפשרי אחר החיים שלנו. על הדרך שבה אנחנו לוקחים צ'אנסים ומקווים בצורה חסרת תקנה שהפעם הכל ישתנה, על הדרך שבה האמונה שלנו – בכוחות עליונים, במשפחה, במוסדות, בעצמנו – היא חלק מאיתנו אבל גם נפרדת מאיתנו וגם על כל החורים שאנחנו מנסים למלא בכל הכוח.

אני לא יודע איך הם עושים את זה למען האמת, זאת סדרה די משוגעת. כל פרק מרגיש כמו סרט קצר שעומד בפני עצמו: בין פרק שלם שמתרחש בלילה על סירה שבה יש אורגיות מטורפות שעליה מתארחים בין השאר אריה בשם פרייז’ר ואלוהים, פרק שבו קווין האב צריך ללמוד את כל השירים של האבורג’ינים באוסטרליה כדי להפסיק את המבול שיביא לסוף העולם, או פרק שבו נשיא ארצות-הברית, קווין גארבי בשבילכם, צריך לרצוח את אחיו התאום כדי למצוא את המפתח שיסיים את העולם. מה שמדהים זה שלמרות שכל פרק כזה עומד בפני עצמו, זה ספין מזוויות שונות על אותו הרעיון דרך דמויות אחרות ששואל דרכן את אותן השאלות. מה הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו כדי לעבור את היום? במה אנחנו מאמינים?

הסדרה בוחרת בצורה ברורה, ומרשימה ויזואלית, את הדרך שבה היא מחליטה לספר לנו על הכומר שמאמין בכל מחיר ולא יעצור עד שיצליח להוכיח את אמונתו, גם אם זה אומר לאבד את המשפחה שלו; על האישה שאיבדה את כל המשפחה שלה ורק מנסה להחזיר שליטה לחייה, גם אם זה אומר לשלם לזונה שתירה בה מדי שבוע; או איך האיש הכי חזק בעולם רק רוצה למצוא את הדרך שלו לחיק המשפחה. המשותף להם? הם כולם משוכנעים לחלוטין בדרך שלהם. הסדרה ממפה ובוחנת בעדינות שברירית את הקו הדק הזה שבין טירוף מוחלט לבין אמונה מוחלטת.

היא לוקחת כל סימן שאלה אפשרי שאנחנו כנראה במילא מתחבטים איתו ומפרקת אותו לאלפי גורמים שהם רק עוד סימני שאלה: האם יש מטרה או שזה הכל בזבוז זמן? מה מפעיל אותנו, פחד או תקווה? מה עושה אותנו, הצלחות או שברונות? מהי אמונה, רצון שדברים ייקרו על פי הנחייה או שמא אשליה של מי שלא מוכן להסתכל לאמת בפנים? ובסוף, איך כל אלו, ביחד ובנפרד מצליחים לשבור, לאחד, לתקן, לרפא או לשנות אותנו? זה לא שהיא רק מציפה את השאלות האלו לחלל האוויר, אל תטעו, כי בדרכה המיוחדת, "הנותרים" יוצרת התנגשות חזיתית שלא מכריחה אותנו לבחור צד, להפך, היא אומרת – אנחנו איתך בכל מה שתבחר, הכל נכון, אפשר גם לשנות באמצע, אין תשובה נכונה, אין שיפוט.

לוקח להם זמן, כמו שגם לוקח לנו, להבין שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים, אבל בדרך הם מעמידים פנים. הם מעמידים פנים שטוב להם, שהם בשליטה, הם מספרים לעצמם סיפורים יפים על מציאות קשה, הם משכנעים את עצמם שהם יודעים מה הם עושים. הם מגדירים את עצמם. הם נותנים לעצמם משמעות. הם מעמידים פנים ששום דבר לא משנה להם, ומבפנים הם נאכלים.

הדמויות בסדרה הזאת, כמו גם השחקנים המופלאים שמרכיבים את הקאסט החד פעמי הזה (קארי קון מרהיבה ושוברת לב; ג'סטין ת'רו הוא כנראה באמת אלוהים), מנסות להבין את התכלית שלהן בעולם. הן מנסות למלא חלל שהן לא בטוחות שיצליחו למלא, כזה שגם אם יצליחו למלא, זה לא משנה. הן מנסות בכל הכוח להיות בתוך הרגע, אבל הפחד הזה שעוד רגע לא יהיה כלום או שאולי יהיה יותר ממה שהם יכולים להתמודד איתו, מעיף אותם לכל הרוחות. כמותן, גם אנחנו. מעמידים פנים. שהכל בסדר, שזה יעבור, שאם נספר את הסיפור הנכון אנחנו נשנה את האמת, כי לא לימדו אותנו שאם לא נסדר את זה בעצמנו, אם לא נתעמת, אם לא נחקור ואם לא נחבור ביחד – זה כנראה לא יסתדר מעצמו.

"הנותרים", כל הפרקים ב-yesVOD

בואו לדבר על זה בדף הפייסכוק של הערוץ

תגיות:

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *