"ווסטוורלד": לתענוגות אלימים יש סוף אלים

ראיתם כבר את הפרק האחרון בעונה? מעולה – עכשיו בואו לחפור ביחד!

חוויית הצפייה ב"ווסטוורלד" היא כמעט אינטראקטיבית. זו סדרה שרוצה שהקהל שלה יפתח תיאוריות על כל דמות, שורת דיאלוג ופיסת ארט הנראים ונשמעים במסך. בפרק סיום העונה הראשונה הסדרה כאילו אמרה לנו שהיה זה רצונה החד-משמעי שננתח אותה עד אין קץ, כשהיא בעצמה עסקה בתיאוריה מעולם האמנות, כשפורד ניתח את משמעות "בריאת האדם"״ של מיכאלנג׳לו והפרטים הקטנים הנדרשים לתשומת לב מירבית, ונתן את מלוא הקרדיט של הבריאה בעולם למוח האנושי.

אדם בורא אדם 

התגלית הגדולה ביותר של הסדרה כולה, שהפרק הזה חושף, היא שכל מה שפורד עשה במשך 30 השנים האחרונות היה בסך הכל לטפח את יצירותיו ולדאוג לשלמותן, בניגוד מוחלט לחשדנות שפיתחנו כלפיו. לאחר שראינו באיזו קלות בלתי נסבלת הוא מצווה על המארחים לרצוח בני אדם, היה קל לזהות אותו כנבל מיזנטרופ, אך המצב התגלה כמורכב מכך (למרות שהוא לחלוטין מיזנטרופ). פורד הפסיק לראות את צלם האנוש בבני האדם החמדניים שפעלו סביבו, וניזונו ממוחו ופועלו שלו, והתחיל להתייחס אליהם כ"אוייב", ובמקביל הוא ראה במארחים שברא, אליהם הוא מתייחס כ"חבר", אופציה למשהו נשגב יותר מהאדם האנוכי והנצלן.

úîåðåú ôø÷é äñãøä: ååñèååøìã - òåðä 1 (2016) òåðä 1 - ôø÷ 10 ôø÷ ñéåí äòåðä äøàùåðä *** Local Caption *** ååñèååøìãò1ô10

דולורס אם כך מצאה את לב המבוך, אחריו האיש בשחור חיפש בשוגג כמטרה המקדשת את כל האמצעים (ולו אמצעים מרובים, כמחזיק ברוב מניות הפארק), כשהבינה שזו היא עצמה. הפרק נקרא "המוח הדו-חדרי", על-פי תיאוריה לפיה למוח האנושי יש קול אחד מדבר, וקול שני מקשיב ומצווה. דולורס פענחה שהקול המדבר הוא זה שלה, ולכן היא בעלת תודעה כאחד האדם. ארנולד, מסתבר, תכנת אותה להיות גם בעלת התכונות של "וואייט" (מארח שהוא התחיל לפתח בזמנו), אבל היא זו שבוחרת במודעות להפוך להיות הישות הזו עם הצורך. 

בדרך לשם, דולורס מתעמתת עם העבר הרודף שלה, אותו מסמל האיש בשחור, הלוא הוא סוף סוף באופן רשמי וויליאם. היא נחרדת מהזקנה שלו, ואף מתנשאת מעליה, ובמידה טהורה גם מוצאת מקום לרחם עליו, ולהתאבל על אשר איננו עוד. ואכן חוזרת הפרק תמת הנצחיות – האדם הוא לא נצחי, אך הוא יכול ליצור משהו שיהיה נצחי, "התשוקה ליצור משהו בעל יופי שנשאר", פורד אומר. כמו המוסיקאים הגדולים לדבריו, פורד משאיר אחריו את יצירתו, ובכך זוכה לחיי נצח. "ווסטוורלד" כל כולה היא רפרנס אחד גדול לעולם האמנויות ויוצריו, ומשלימה את המעגל הזה במלואו כשהפרק זה קורץ לראשית כל האמנויות שנבעו מהרצון של האדם לחיי נצח, עוד מימי החניטות במצרים העתיקה, אז האדם מצא את הצורך בשימור העצמי דרך היצירה.

בדיוק כפי שלוגאן חזה שיקרה, הפארק חשף את מה שהיה טמון בוויליאם, שליווה אותנו לאורך כל הסדרה כגיבור טוב הלב, וגילינו שהיצרים הפראיים והנקמניים שוכנים עמוק גם בתמימים ביותר, שבסוף נשברים. אך האירוניה חוגגת, כי האובססיה שוויליאם פיתח לדולורס ולפארק, היא זו שכנראה הניעה את דולורס להתקדם בעודה אוחזת בזכרון האכפתיות שלו, הביאה את ההשקעה הכספית שהבטיחה את עתיד הפארק, והרימה את רוחו של פורד בכדי להמשיך הלאה. אד האריס הגיע לשיאו בתצוגת משחק מופלאה הפרק, וכמה חיוכו בעודו נורה על-ידי המארחים התאים לדמותו הפורענית, שכבר לא נותר לה דבר להפסיד, לאחר שגילה כי המבוך כלל לא נועד עבורו.

úîåðåú ôø÷é äñãøä: ååñèååøìã - òåðä 1 (2016) òåðä 1 - ôø÷ 10 ôø÷ ñéåí äòåðä äøàùåðä *** Local Caption *** ååñèååøìãò1ô10

בניגוד לתחושה שהסדרה יצרה בנו, אך מעולם לא אמרה, לא רק שפורד לא רצח את ארנולד, הוא כעת משלים את לופ החברות שלהם, ומסיים את אשר ארנולד התחיל, ובדיוק באותו אקורד, כשהוא אומר לברנרד "בהצלחה", כמילותיו של ארנולד לדולורס לפני שירתה בו. ארנולד לא יכל לסבול את מותו של בנו, והוא ראה בדולורס את הבת שתחייה לנצח, ועם הידיעה הזו הוא יכל למות בשלווה. דולורס היא לא רק עליסה התמימה והחולמנית, היא גם פינוקיו, במסע להבין את המצפון של עצמו. פורד אומר לברנרד שהיה עליהם לסבול כל השנים האלו, כי הסבל והתסכול שמביאה ההבנה שהעולם הוא לא מה שתרצה שהוא יהיה, הוא זה שעורר בהם את התודעה. זו תפישה מעניינת אך במידה מה מנוגדת למסר של סיפורו של וויליאם, כשהסבל הוא זה שהוציא ממנו את הרוע והפך אותו לאיש בשחור. מדוע עבור המארחים הסבל מעלה לפני השטח את האנושיות, בעוד שבבני האנוש הוא משכיח אותה?

עם כוח גדול באות הרשאות גדולות 

תגלית נוספת של הפרק היתה שמאחורי המרד של מייב עומד אדם עם הרשאות בכירות במערכת. ככל הנראה מדובר בפורד, שהנרטיב עליו עבד נחשף במלוא תפארתו, ודאג שכל החזיתות יפלו במקביל – אלו בתוך הפארק, ואלו מאחורי הקלעים שלו, אך לא אתפלא אם מדובר בגורם שלישי בלתי צפוי, שייחשף בעונה הבאה (מישהו יצטרך למלא את החלל של פורד ושל אנתוני הופקינס, וזה חלל אינסופי). אך אפילו גדולי התסריטאים משתמשים לעתים בטריקים שקופים מדי, וכשברנרד תיאר למייב את אשר תוכנתה לעשות, וזה כלל נסיעה ברכבת והגעה ליבשת – היה ברור למדי שזה נאמר לנו, ולא לה, רק כדי שכשהיא מחליטה לנטוש את הרכבת ולחזור ל"בתה", נדע שזו היתה הבחירה החופשית שלה. או אולי היה זה אפילו מעין מבחן של אותו המתכנת, לדעת האם מייב אכן מצאה את לב המבוך של עצמה (אם כן, זה כמובן לא היה פורד, כי הוא לא נשאר לבחון את התוצאות). 

úîåðåú ôø÷é äñãøä: ååñèååøìã - òåðä 1 (2016) òåðä 1 - ôø÷ 10 ôø÷ ñéåí äòåðä äøàùåðä *** Local Caption *** ååñèååøìãò1ô10

ההתנהלות השגרתית של פורד לצד ברנרד שחזר פתאום, לאחר שהורה לו "להתאבד", כנראה מעידה כי פורד אכן היה מאחורי הדברים, וציפה לשובו. אין ספק שכך או כך, זהו קו העלילה הפחות אלגנטי של העונה כולה. אפילו אם פורד תכנן את הכל בשקיקה, והוא ידע הכל על כל מי שנמצא בפארק, נכנס, יוצא, וודאי מי שעובד בו (כך העיד גם בשיחה עם תרזה המסכנה), לכל הדעות העובדים הזוטרים הסכימו בחופזה מוגזמת לסייע למייב. בכל מקרה, אין ספק שמייב תהיה אחת הדמויות המסקרנות לחזור אליהן בעונה הבאה, ולבחון באופן סופי מה באמת הניע אותה, ומה יהיה השלב הבא שלה.

פרק הפינאלה הביא איתו צורך בשאלת שאלות חשובות – כשהקטור סאנטורו וארמיסטיס, פושעי הפארק הגדולים מהכנופייה המבוקשת, ירו בנלהבות ובצרורות בעשרות אנשי הבטחון שהקיפו אותם. זה אמנם פעל כמראה נרטיבית ללופ שלהם בפארק, אבל הגחיך את רמת מערכת האבטחה של הפארק. אך למה שנריע לטבח הזדוני? הרוב המוחלט של פועלי ואורחי הפארק לא מודעים לסבלם האמיתי של המארחים, והאם באמת מגיע להם עונש מוות במשפט שדה מפוקפק שכזה? אותן שאלות צריכות להשאל כמובן גם לגבי סצנת הקתרזיס בה דולורס טובחת בחברי ההנהלה הבכירה.

"ווסטוורלד" כמובן חודשה לעונה שניה, והיא מסיימת את העונה הזו עם מדליה מכובדת כעונה הראשונה הנצפית ביותר אי פעם של סדרה מקורית מבית היוצר של HBO. היו קריצות לא מעטות לסדרת הדגל של HBO, ״משחקי הכס״, כבר עם תחילת הפרק, כשראינו זאב ענקי דוהר מקצה לקצה של הפריים, לאחר שדולורס וטדי טבחו בראשית הפארק בכל חבריהם המארחים, ודברים החלו להחשף כפי שהם.

היופי בסדרה הוא שהטוויסטים שלה הם לא טוויסטים קלאסיים. במידה מסויימת, כל דבר הוביל לאן שהגענו, ועדיין, בזכות יכולת סיפורית יוצאת דופן של היוצרים ג׳ונתן נולאן וליסה ג׳וי, מידע שהונח לפנינו בבנייה חכמה טלא כרונולוגית, ועל אף התיאוריות הרבות שחזינו ואכן התגשמו – הסדרה הצליחה להפתיע אותנו בכל שלב.

"ווסטוורלד", כל הפרקים מחכים לכם ב-yesVOD

בואו לדבר על זה בדף הפייסבוק שלנו

תגיות:

תגובות

הוספת תגובה חדשה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים