יש מיליארדים כמוכם

הסדרה המצליחה סיימה את עונתה השלישית, וגבע קרא עוז חושב שהיא מצליחה לשקף באופן מדויק ונבון את הלך הרוח הנוכחי בארה"ב

אחת התופעות המרתקות בטלוויזיה האמריקנית של השנים האחרונות, היא המאמץ הניכר שעושות הרשתות להחדיר אקטואליה לסדרות דרמה, בזמן אמת, כדי להגדיל את הבאזז סביבן. נשיאותו של טראמפ מספקת, באופן טבעי, לא מעט הזדמנויות להתייחסויות עלילתיות. ברימייק של "רוזאן", שנולד בעקבות הבחירות, עסקו באופן ישיר ומפורש בכמה מהסוגיות המרכזיות שעמדו במוקד הקמפיין של טראמפ – כמו ביטוח רפואי ועבודת מהגרים. בעונה השנייה של "הטובות לקרב", אובדן העשתונות של המימסד הדמוקרטי קיבל זמן מסך נרחב וקווי עלילה על סף הפרודיה.

ב"מיליארדים", שסיימה השבוע עונה שלישית (לא אחידה ברמתה, אך כרגיל מבריקה בסיומה), הזווית האקטואלית התבססה על דמותו של התובע הכללי של ארה"ב, בן דמותו של טראמפ, שהצטרף למארג הסבוך של מאבקי הכוח/הון/שלטון, אותם הכרנו בעונות הקודמות. במכוון, או שלא במכוון, עלילת העונה התכתבה בצורה לא ישירה עם חקירות טראמפ, שמאחוריהן ניצבים שלל בעלי תפקידים משפטיים מהמערכת המשפטית של ניו יורק, שמכירים אחד את השני וסוחבים ערימות של אינטרסים ויריבויות עתיקות.

Bil Epi302 2014 Ri

למרות שיש בה לעתים מימדים עמוקים, "מיליארדים" היא סדרה שהשורשים שלה מגיעים ממקורות אחרים – כאלה שלא מנסים להעביר מסרים מורכבים יותר מדי, אלא בעיקר לייצר פאן טהור – למשל סדרות וסרטי נוכלים, בנוסח "שם המשחק" של דייויד מאמט (ולכן בכל עונה יש טוויסט גדול שמתחבא מתחת לפני השטח של העלילה). ועדיין – בזכות התסריט הנבון והקאסט האדיר  – היא מצליחה לייצר אמירה בעלת עוצמה ותוקף מפתיעים על העידן האמריקני הנוכחי.

הסדרה מציגה עולם שבו קווי המתאר בין עולמות ההון, המשפט והפוליטיקה – מטושטשים לחלוטין. ההבדל בין "דמוקרטים" ל"רפובליקנים", נעוץ רק בסיסמאות שהם מדקלמים. מאחורי הקלעים – כל השחקנים מתפקדים אך ורק כישויות עצמאיות ואינטרסנטיות, שנאבקות זו בזו כדי לצבור עוד מאותו דבר – כוח, השפעה וממון (בדרך כלל, לפי הסדרה, בגלל תסביך אב כלשהו). בעולם כזה, שיש להניח שמתאר באופן די מדויק את המציאות הניו יורקית, אין זה פלא שמבחינת הבוחר – דמות כמו הילארי קלינטון נתפסת כמושחתת וממסדית, בעוד שטראמפ נתפס כאותנטי ואמין. הנשיא האמריקני משקף את המציאות הזו בבוטות, ישרות וכנות. בלי מסיכות.

סיומה של העונה השלישית הציג באופן ישיר את המשוואה רודס=בובי. אפילו בריאן, שדמותו היתה פחות או יותר המוסרית היחידה בסדרה, העדיף את המניע האישי על פני זה הכללי. בעולם כזה, אין זה פלא שדמות כמו טראמפ, שנולדה ועוצבה בטלוויזיה, ומפוצצת בחדווה את בועת האליטות, זוכה לאהדה לא מבוטלת בציבור הרחב. בחירתו היא הרי הטוויסט האולטימטיבי…

 

תגיות:

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *