"מייקל": תראו אותם, תבינו את עצמכם

אובססיבית כמו רבקה, בטרפת כמו דובי, מטופחת כמו יסמיניש, קולית כמו פלג, מורכבת כמו טוטה – ליאת בר און חופרת בדמויות של סדרת הקאלט ומוצאת בכל אחת מהן משהו מעצמה

אני לא זוכרת כמה פעמים הייתי בהצגה "מייקל". אולי חמש, אולי שש. זה לא באמת משנה, כי בכל פעם זה היה משהו אחר. משפחת ברוש עולה אל הבמה עוד לפני שהקהל נכנס לאולם ותמיד נותנת לו משהו חדש ומקורי. מעולם לא השתעממתי, תמיד רציתי עוד. עם עליית הסדרה ל-yes זינקתי על הפרקים בצפיית בינג', תוך חשש שהיוצרים המוכשרים של ההצגה האהובה נפלו בפח ההתמסחרות והרסו הכול. פחחח. איזה הרסו ואיזה בטיח. חמשת חברי האנסמבל הצליחו במקום שרבים וטובים נכשלו. הם עשו אדפטציה טלוויזיונית תוך שמירה הדוקה על כל דמות, לא התפזרו, לא איבדו את עצמם ולא אותי. לאורך תשעה פרקים צללתי לתוך עולם חדש של דמויות שמלוות אותי כבר שנים ארוכות, כל אחת מהן נושאת בה חלק ממני, ובואו נהיה כנים, חלק מכולנו. ואלו הסיבות לכך:

רבקה  – איפה מתחילים. האכילה הרגשית, ההתערבות הבלתי נגמרת בחיי בתה, האובססיה לשימור זכרו של בנה. כי הרי מה שחשוב לה, חייב להיות חשוב לכולם. אז כן, חוסר המודעות. בכל אחת מאיתנו מסתובבת איזו רבקה. בגיל צעיר היא עוד סבירה, אבל עם השנים היא מרימה את ראשה המכוער וגוברת על כולנו, לא ככה, בנות? הקמצנות, הטרלול, הרצון להשתלט ולשלוט בכל דבר בחייה ובחייהם של אחרים. רבקה בטוחה שאף אחד לא יצליח להסתדר בלעדיה, ולמרות שכולם מצליחים, היא לא מוותרת. יסמין מחליטה להיות צמחונית? על גופתה המבושלת. יועצת בית הספר טוענת שרבקה אלימה? בסדר גמור, היא תחטוף סטירה. קרובי משפחה עושים חתונה ביום האזכרה של מייקל? אין שום בעיה, רבקה תכריז מלחמה כוללת על העולם, עד שתנצח ביד רמה ותשפיל את עצמה באותה נשימה.

דובי – דובי הוא פריכית. הוא עובד במפעל לייצור של עצמו. כאילו דיאטטי, כאילו לא מזיק, כאילו נכנס לחיינו כדי לתת לנו אפשרות לדפוק ביס במשהו בריא, אבל בסופו של דבר מאוחסן במרפסת. למרות שבהתחלה זה נראה ככה, דובי הוא לא בעלה של רבקה, אלא אחיה, ולא סתם השניים עדיין חיים ביחד. הם משלימים זו את זה. דובי כביכול מחזיק את הבית, כביכול יש לו עבודה, כביכול מחלק עצות לכולם וכביכול יודע הכי טוב. אבל אין לו טעם, ואין לו ריח, והוא מתפורר בקלות. במקומות שבהם רבקה קשוחה מדי, הוא מצליח להתרכך ולפתוח לנו את הלב. כשהוא מתאר ליסמין איך באי בודד הוא יבשל את רבקה, למשל. או כשהוא נותן לטוטה לעשן בדירה. אמנם לתוך שואב אבק, אבל עדיין. אם רבקה היא כל כך הרבה חלקים ממני, דובי הוא הטרפת החמימה והנעימה שהייתי רוצה להיות. כולל הפריכיות.

יסמין – יסמין "יסמיניש" ברוש, אחותו החיה של מייקל, מביאה את הבעיה החמורה ביותר שנפלה על בנות המין היפה: שפם. זה מתחיל בזה שאת בטוחה שאף אחד לא רואה, ממשיך בגילוי המזעזע שכולם רואים ונגמר בנסיונות, כושלים יותר או פחות, להסיר את הזוועה הזה מחייך. "קר לי בפה", יסמין אומרת לפלג כשהוא מבקש ממנה להוריד את היד שמנסה להסתיר את גודל האימה, ומיד העלתה בי זיכרונות דומים מהתיכון. והרי אין טראומת נעורים גדולה יותר משפם שלא הוסר כהלכה. זה אסון גדול אפילו יותר מלעשות גלגלון בהפסקה, כשתוך כדי נופלת לך החולצה וכולם רואים שיש לך חזייה.

 

טוטה  – טוטה היא אישה צעירה ויפה שלצערה הרב הזדקנה והתחרפנה. הדמות שלה אינה אחידה, ואולי זה מה שיפה בה. לפעמים היא חכמה, לפעמים היא טמבלית, לפעמים שוקעת בהזיות מהעבר ולפעמים תופסת יוזמה ומצילה את המצב. טוטה עושה מה שבא לה. היא תלך לחתונה למרות שהבטיחה ללכת לאזכרה. היא תהפוך עולמות כדי לשכנע שיש לה ילדים משלה. היא תעשן ותשתה ותשבור חצי מהגוף שלה בניסיון לשוב למתעמלת שהייתה פעם, העיקר שלא ישכחו אותה ולא יתעלמו ממנה. טוטה היא כל שלבי האבל מגולמים יחדיו באדם אחד – הכחשה, דיכאון, מיקוח, כעס וקבלה. אין אדם שלא ימצא חלק ממנו בטוטה. ולכן אני אוהבת אותה, וגם את עצמי, כשאני צופה בה.

פלג – פלג לא אומר כמעט שום דבר, אבל כולו צלילים וטעמים ורטבים ומנגינות ופיצות ושווארמות. הוא הדמות שתמיד רציתי להיות, ואף פעם לא הצלחתי. האדם הזה שתמיד נוכח ורצוי ואהוב, וכל זה באפס מאמץ מצדו. בחור שאוחז בשורשי המשפחה מבלי שהתכוון, שהכיר את המתים ומחייה את החיים. דמות ראשית תחת כותרת של דמות משנית. ככה זה בחיים – את רוצה להיות פלג, בסוף את יוצאת רבקה.

"מייקל", כל הפרקים עכשיו ב-yes VOD

תגיות:

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *