"מת על הבמה" – החיים זה לא צחוק

עונת הבכורה של הסדרה על עולם הסטנד-אפ מגיעה לסיומה. למרות שהיא לא עוררה באזז גדול, ושיש בה משהו קצת מיושן, גבע קרא עוז חושב שהיא בהחלט שווה את תשומת הלב שלכם

בעידן אחר, לפני 5 שנים נאמר, "מת על הבמה" היתה כנראה זוכה לבאזז הרבה יותר גבוה. סדרה כה איכותית, מושקעת, כתובה היטב ומסקרנת, היתה אמורה לעורר הרבה יותר עניין. בעידן השפע הנוכחי של עולם הטלוויזיה, זה כנראה לא מספיק. זו סדרה בלי כוכבים נוצצים, בלי טוויסטים מופרכים ובלי ניסיונות להפוך את הקרביים של הצופים – והתוצאה היא רייטינג דליל למדי, וספקות באשר לעונה שניה (ברשת שואוטיים לא מיהרו לקבור אותה וביקשו מהתסריטאים לערוך מקצה שיפוצים לקראת עונה שניה בטרם תתקבל החלטה).

כל זה לא אומר, שלא כדאי לכם לצפות בה. להפך. מדובר בטלוויזה מצויינת, קצת אולד סקול, אבל יש לה המון מה להציע. הסדרה מבוססת פחות או יותר על המציאות שאפיינה את סצינת הסטנד אפ של לוס אנג'לס בשנות ה-70, מתוכנה צמחו כוכבי על כמו ג'יי לנו, ריצ'ארד פריוור ואחרים. בניגוד ל"וייניל" שניסתה לתעד את עולם המוסיקה של הסבנטיז והתרסקה בשל עלילות מוגזמות ומופרכות, "מת על הבמה" נשארת בגבולות המציאות – ושומרת על קווי עלילה נקיים.

ההישג העיקרי של הסדרה, הוא הצלחתה לבנות דמויות אמינות, מורכבות, עם סיפור חיים אמין. העובדה שמדובר בסדרת קאסט, שעוקבת אחרי קרוב ל-10 דמויות שונות, מאפשרת לצופה לראות צדדים שונים של עולם הסטנד-אפ והדמויות שמרכיבות אותו – מבוגר וייטנאם שרק רוצה לשכוח מהצרות, דרך חנונים צעירים שחולמים על נשים ועל תהילה, ועד לגברים רגישים שסובלים מטראומות ילדות ומנסים לפצות עליהן על הבמה. רוב השחקנים עושים עבודה ראויה בהחלט, כאשר מעל כולם בולטת ארי גריינור, שמגלמת את קאסי הצעירה שמנסה לפרוץ דרך בעולם גברי ושוביניסטי.

זו לא סדרה שתשנה את חייכם, והיא גם לא מיועדת לצריכת בינג' נלהבים. אחרי "לואי", "תרגיע" ושלל סדרות נוספות על סטנד-אפיסטים, היא לא מחדשת הרבה – ועדיין, מדובר בדרמה כתובה מצוין, מרגשת ברובה, מצחיקה לעתים, שיש לה המון פוטנציאל להתפתח לסדרה נפלאה, אם יתנו לה את אורך הנשימה הדרוש לה.

"מת על הבמה", פרק אחרון, שלישי 15.8, yesOh וב-yesVOD

תגיות:

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *