4 דרכים בהן טווין פיקס שינתה את פני הטלוויזיה

יצירתם הטלוויזיונית הייחודית של דיוויד לינץ' ומארק פרוסט עלתה לאוויר באפריל 1990 ושרדה רק מעט יותר משנה, אך השפעתה על התפתחות הטלוויזיה ניכרת עד היום. לקראת חזרתה של "טווין פיקס" למסך הקטן ב-22.5, בואו לגלות למה ואיך זה קרה

1. טלוויזיה קולנועית – בתקופה בה היתה הפרדה מוחלטת בין הקולנוע לטלוויזיה, כשהילת האיכות ריחפה מעל ראשו של הקולנוע בלבד, ואף קולנוען לא שאף להגיע אל הטלוויזיה – דייויד לינץ' (אחרי "לב פראי", "איש הפיל" ועוד סרטים מדוברים) החליט להגיע אליה. לינץ' החדיר את החזון הקולנועי למסך בסבלנות בפיתוח בסיפור, בגיבור יוצא הדופן (הבלש קופר המגולם על-ידי קייל מקלכלן המצויין), בדיוק בשוטים האמנותיים, במשחק הניואנסי וכמובן בחשיבות הפסקול הנצחי, כשהביא איתו לסדרה את המלחין הצמוד שלו, אנג'לו בדלמנטי.

מאז היוצרות התהפכו. סקורסזה הפיק את "אימפריית הפשע", ג׳ונתן נולאן יצר את ״"ווסטוורלד", סטיבן סודרברג ערך את שתי עונותיה של The Knick ועוד רבים אחרים. התנודה נעה גם בכיוון ההפוך – כשהוליווד שמה עין על במאי הטלוויזיה, שמצאו את עצמם מביימים סרטים של הפרנצ׳ייזים הגדולים ביותר. האחים רוסו בתחילת דרכם ביימו פרקים של ״משפחה בהפרעה״, וכיום מביימים את סרטי ״קפטן אמריקה״ ו״הנוקמים״. ויש גם את היוצרים שנעים הלוך ושוב – פאטי ג׳נקינס ביימה את ״מונסטר״ עתיר הפרסים, הגיעה לטלוויזיה וביימה את ״The Killing״ (וגם קצת ב״משפחה בהפרעה״), ועכשיו חוזרת למסך הגדול עם ״וונדר וומן״, בכיכובה של גל גדות. ג׳יי ג׳יי אברהמס הוא כנראה הדוגמא האידיאלית ליוצר שמדלג הכי הרבה בין המסכים, מ״אבודים״ ל״קלוברפילד״, מ״מסע בין כוכבים״ ו״מלחמת הכוכבים״ ל״ווסטוורלד״ ועוד.

וגם השחקנים הגיעו. אם בעבר תפקיד טלוויזיוני סימל את סיום הקריירה עבור שחקן גדול, כיום שחקנים נעים מהמסך הגדול לקטן ולהיפך, כך שההבדל בתו האיכות הולך ונמחק. קווין ספייסי ורובין רייט מובילים את ״בית הקלפים״, בזמן שסופי טרנר, המפורסמת כסנסה סטארק מ״משחקי הכס״, מובילה את סרטי ה״אקס-מן״ החדשים כגיבורת-העל ג׳ין גריי, ואדם דרייבר מ״בנות״ הפך להיות הנבל החדש של ״מלחמת הכוכבים״, קיילו רן. 

via GIPHY

2. שבירת חוקים + מאש-אפ של ז׳אנרים – ״טווין פיקס״ לא עקבה באופן רציף אחר חוקים נרטיבים או אווירתיים כלשהם, וידועה כסדרה שליהטטה בין כמעט כל ז׳אנר שניתן להעלות על הדעת: דרמה, פנטזיה, אימה, פשע, על-טבעי, מיסתורין, מותחן, קומדיה שחורה, וכמובן – אופרת הסבון. היא היתה ברובה קאמפית ומלודרמטית, אך לא התחייבה לאף שם תואר בכל סצנה נתונה, או לקוהרנטיות, ונתנה לדמויות המשונות שלה לנוע ברנדומליות בין רגעי היומיום לרגעים סוריאליסטים להפליא.

המאש-אפ הז׳אנרי הזה נתן את אותותיו למשל ב״עקרות בית נואשות״, אופרת הסבון שערבבה דרמה, הומור ומיסתורין בעיירה האמריקאית הקטנה מרובת המאורעות הביזאריים. מצד אחד ״עקרות״ נהנתה מעקרונות הטלנובלה, ובאותה העת גם שימשה כפארודיה עליהם, הכל דרך הדמויות המוגזמות האהובות. לא בטעות קייל מקלכלן שיחק בה תפקיד מרכזי. גם בשלל עבודותיו של ריאן מרפי לאורך השנים ניכרת ההשפעה הטווין-פיקסית, במיוחד אם מסתכלים על ״אימה אמריקאית״ ו״מלכות הצעקה״, שהכניסו את ז׳אנר האימה למיקס עם כל מה שמבדר. ״אמריקה נגד או.ג׳יי סימפסון״, שנוצרה תחת הפקתו, בוחנת את מקרה המשפט המפורסם בדרך קאמפית וקלילה רגע אחד ובדרך רצינית ומלאת מסרים מהותיים ברגע אחר. גם יוצר וכוכב הדרמה הקומית הייחודית ״אטלנטה״, דונאלד גלובר, הצהיר שהוא מכר את הסדרה שלו כ״טווין פיקס עם ראפרים״. 

via GIPHY

3. מיסתורין פרשיית הרצח – ״מי רצח את לורה פאלמר?״ היה המשפט האייקוני שליווה את ״טווין פיקס״, שעסקה בהמשכיות בפרשיית הרצח בעיירה הזויה. באותה תקופה, סדרות אמריקאיות לרוב סגרו כל פרשייה בכל סיום פרק, בין אם היתה קשורה בחקירת רצח או בהתמודדות עם מפלצת. לינץ׳ שאל מהספרות הבלשית וסוגת האימה את תעלומת ה-whodunit (מי-עשה-זאת) כשכולם חשודים, אך הרחיב את האופקים הטלוויזיונים מסיפור של פרק לסיפור של עונה ויותר. על-ידי גרירת מציאת זהות הרוצח עד לעונה השניה – הצופים חוייבו להמשיך לצפות בשקיקה. כיום סגנון זה מציף את הטלוויזיה.

דרמת הפשע The Killing שיווקה את עצמה תחת המשפט “מי רצח את רוזי לארסן?”, ״עקרות בית נואשות״ התחילה כשגיבורתיה עוקבות אחר מותה המסתורי של שכנתן הטובה מארי אליס יאנג, ״בלש אמיתי״ עשתה את אותו הדבר גם היא (ועל הדרך הביאה את וודי הארלסון ומת׳יו מקונוהיי לטלוויזיה). מלכת הרייטינג ״המתים המהלכים״ עשתה הפוך על הפוך, וגרמה לצופים לחכות כחצי שנה בכדי לגלות את זהות הקורבן, כשזהות הרוצח וכיצד הוא התבצע היתה ידועה מסיום העונה השישית. ״שקרים גדולים קטנים״ החדשה לקחה עוד צעד קדימה, והפכה את פרשיית ה״מי רצח?״ – ל״מי רצח ומי נרצח?״, כשזהות הרוצח והקורבן התגלו רק בסיום העונה שלה.

via GIPHY

4. תיאוריות המעריצים – בעקבות פריסת התעלומות במשך עונות שלמות, ״טווין פיקס״ החלה אופנה בקרב המעריצים של דסקוס אינסופי והעלאת תיאוריות מכל הכיוונים בנוגע למה עומד להגיע, מההגיוניות ביותר עד למופרכות ביותר. כיום בעידן המדיה החברתית אינסוף תיאוריות מעריצים נוזלות מכל רחבי הרשת, כשסדרות מסויימות באופן טבעי מקבלות התייחסות מנופחת יותר מאחרות.

״אבודים״ היא כמובן הדוגמא הקלאסית ביותר לסדרה ששיחקה עם המוחות של הקהל שלה, ויצרה באז אינסופי של תיאוריות ופרשנויות. ״משחקי הכס״ קיבלה תשומת לב מרובה בספקולציות על קשרי הדם של גיבוריה השונים, ״ווסטוורלד״ נחקרה עד לרמת שמות פרקיה והציורים התלויים על הקירות בסצנות מסויימות, ו״המתים המהלכים״ הציפה כל פינה ברחבי האינטרנט עם תיאוריה ושמועה, עד שזהות הקורבנות של הנבל ניגן נחשפו עם פרמיירת העונה השביעית.

via GIPHY

"טווין פיקס", עונת הקאמבק, מה-22.5. שתי העונות הראשונות ב-yesBinge

תגיות:

תגובות

‏2 תגובות ל“4 דרכים בהן טווין פיקס שינתה את פני הטלוויזיה

  1. יו את גרועה

    1. טווין פיקס אכן הייתה אחת היצירות הטלה-קולנוע הראשונות אבל היא הייתה יחידה במינה. המפגש של במאי בסדר גודל של לינץ׳ בתקופת תור הזהב שלו הייתה ועודנה אירוע נדיר. אומנם הוא היה מיוחד במינו אבל לא ראשון מסוגו וגם לא תווה את הדרך לעתיד בצורה ישירה. זה היה אירוע חד פעמי שמסתכלים עליו בחיבה נוסטלגית לאחור בידיעה שהוא התרחש פעם והצליח בגלל התזמון הנכון שלו מבינה אמנותית ותרבותית ותמהיל הכשרונות הכמעט מושלם שלו שהפך כל דמות לאייקונית.
    בעיני הקולנוע הטלוויזיוני התחיל קודם קולנוע ולא בטלוויזיה.
    כאשר הטלוויזיה הפכה לחלק בלתי נפרד ממשק הבית, הקולנוע התחיל לסבול. שידורים ישירים והקרנות של סרטים ישנים פגעו משמעותית במונופול של תשיית הסרטים.
    אחד הדרכים שלהם להתמודד עם המציאות החדשה הייתה למשוך את הקהל לראות משהו שהוכך שהוא אוהב. להבדיל מסרטי המשך טרום תקופת הטלוויזיה שצולמו מראש כפרקי טלוויזיה ארוכים, סרטי ההמשך החדשים התחילו לקבל חוקיות מסויימת על מנת לקבוע אם הוא איכותי מספיק או לא. למשל אם שינו את כל הקאסט ושמרו על שם הסרט בתוספת המספר 2 הרי שמדובר בתרמית שבאה לנצל את שם הסרט ולסחוט עוד כמה דולרים. אך סרט המשך לסרט מצליח עם רוב הקאסט המקורי ועם סיפור שקורה לאחר אירועי הסרט הקודם זכו בד״כ בהצלחה יחסית.
    הפורמט הזה בסופו של דבר הגיע לטלוויזיה בצורת מיני סדרה – סדרה עם סיפור ארוך מדי בשביל סרט, קצר מדי בשביל סדרה ולרוב הוא חד פעמי.
    למיני סדרות רבות בעלות מאפייני איכות קולנועיים, הן בהיבט התקציב, בהיבט הסיפור, הצילום, הכשרונות וההילה והם היו שם עשרים שנה לפני טווין פיקס.

    הסדרה הראשונה שבאמת סללה את הדרך לקראת הטלוויזיה הקולנועית שאנחנו מכירים היום הייתה אוז (לפחות שתי העונות הראשונות שלה), הפקת המופת מבית HBO בסוף שנות התשעים.
    היא הציגה לראשונה אלימות גרפית, רצח, עירום, שימוש בסמים ועוד כהנה וכהנה דברים שהיו אסורים עד אז בטלוויזיה בזמן פריים טיים.
    כמו רוב הסדרות המצליחות היום, אוז לא ידעה מתי לפרוש ומהעונה השלישית ניכר היה שיש דמויות חסינות יותר מאחרות שהיוצרים לא רצו לשחרר אותם לטובת המשכיות העלילה.
    הצלחת הסדרה הייתה אחת הגורמיים העיקריים לקיום של אבודים וסדרות אחרות שאט אט ליטשו את הקולנוע הטלוויזיוני וניתן לראות קווים מקבלים רבים בין אוז-אליהם ובין שניהם למיני סדרות וסרטי המשך.
    טווין פיקס לא לקח חלק ישיר באבולוציה הזו, אלא היה פרי יצירתו של במאי שעמד בין דור במאי פוסט ניו הוליווד לדור ה vhs שניצל בעצמו את יוקרתו ואת העידן החדש באולפני הטלוויזיה.

    2. את אומרת מאש אפ, אני אומר פוסט מודרניזם שהיה בשיאו באותה תקופה.
    ההבחנה שלך נכונה, הלקסיקון שלך מראה את עומק הידע שלך.

    3. מיסתורין פרשיית הרצח – מי רצח את ג׳יי אר היה שם כבר ב 1983 וקליף הנגרים היו שם מאז הפעם הראשונה שיצרו מתח על מסך הטלוויזיה.

    4. תיאוריית המעריצים..
    היו שם מאז ומעולם, לא הומצא על ידי טווין פיקס אלא רק השתמשו בה בצורה נכונה.
    העניין לא נמרך על פני ״עונות שלמות״ אלא על פני עונה ושבע פרקים מתוך העונה השנייה.
    לאחר שגילו את זהות הרוצח הסדרה התחילה לדשדש במקום מכוון שהדבק שהחזיק את על העלילה הפך ללא רלוונטי. לינץ׳ ומרק פרוסט דיי הלכו לאיבוד בריק שנותר אחרי שהשאלה הגדולה נענתה ולכן הסדרה לא קיבלה עונה שלישית.

    העובדה שטווין פיקס קיבלה עונה שלישית אחרי 27 שנים היא לא רק תודות לייחודיות שלה בתור סדרה אלא בגלל שהדור הנוכחי מתרפק על ברכי העבר והוא חלק מסרטי/סדרות המשך שנעשות אחרי פרק זמן ארוך מדיי לסרטים/סדרות משנות השמונים והתשעים.
    ע״ע בליידפאקינג ראנר, טרמינייטור ששכתב את הסרט המופתי הראשון, רוג׳ר ראביט 2, ביטלג׳וס 2, טופ גאן 2 ואחרים.
    אני יודע שזה בלוג של yes אבל בחייאת מה זו הכתיבה הרדודה הזו?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *