"אבן, נייר ומספריים": הסיפור שמאחורי הסרט

לילך מרקמן, שיצרה את הדוקו המרגש ששודר השבוע בבכורה ביחד עם בן זוגה, מספרת בראיון מיוחד על התהליך, הדילמות והתובנות

yes

ספרי קצת על עצמך – מה עשית בעבר?

"אני אמנית רב תחומית הפועלת בקו התפר בין אמנות פלסטית וקולנוע. תחומי העניין שלי משלבים פרקטיקות תיעודיות, כמו כתיבה וצילום רפלקסיבי, שתחומים בזמן, יחד עם יצירה פלסטית, כמו אינסטליישן ופיסול, שתחומים במרחב.  מאז ומעולם תיעדתי את חיי, בעיקר מצידם הפנימי. רשמתי, ציירתי ופיסלתי פרגמנטים שהוצפו בי בעת חלימה, וגם כשצילמתי, לא עסקתי ישירות במציאות אלא בפרשנות סובייקטיבית. הצגתי בתערוכות בארץ ובעולם, בעיקר צילום, ציור ופיסול. יצרתי גן פסלים וכתבתי למגרה. למדתי תקשורת חזותית בבצלאל, פסיכולוגיה ותקשורת באוניברסיטה הפתוחה, ואמנות בתכנית ההמשך של המדרשה. במהלך לימודיי לתואר שני בקולנוע, תחום שאליו התייחסתי כעוד כלי לפרשנות אישית-אמנותית, החל הצילום התיעודי, שמטבעו נתפס כבעל תוקף של אמת, לזלוג יותר ויותר לאמנות שלי; התהליך הגיע לשיאו כשבסרט הביכורים שלי, המציאות והאמנות הפכו בלתי ניתנות להפרדה".

כיצד נולד הרעיון לסרט?

"הסרט נוצר בעבודה משותפת עם יעל ליבוביץ, העורכת, לאחר איסוף ומיון חומרי התיעוד שאספתי במהלך השנים. הסרט נולד מהחומרים, והם שיצרו את הסיפור.
בתחילה עסקתי בתיעוד תהליכי יצירה, כדי לחקור את היחסים בין אמנות למציאות. לכן, במקביל לכל עבודה שעשיתי, אם זה בפיסול, או בניסיון להיכנס להריון, גם תיעדתי את שלבי ההכנה וההתפתחות. 
במקביל, עסק גם בן זוגי, רז מרקמן, בצילום. הוא תעד במסעותיו בעולם אנשים ברגעי בדידות קיומית, ובחיפוש אינטימיות. ב-2010 יצרנו פרויקט משותף: סדרת צילומי עירום שעסקו בערך הסימלי של בית, כמרחב פיזי לבטחון והשתייכות, לעומת השבריריות והארעיות של הגוף המצוי בו, או מחוץ לו. רז, כצלם הנוכח תמיד מאחורי העדשה, בחר לתעד דווקא את גופו הערום, השרוע חשוף, כשפניו על האדמה, בה עמדנו לבנות את ביתנו המשותף. חשוב היה לנו לשמר את אותה תנוחה בכל פעם שתיעדנו שלב נוסף בהקמת הבית. עד להשלמתו. במקביל, תיעדנו את גופי, גם הוא באותו מרחב עצמו, אלא שבו חל שינוי כאשר הפסיק להיות גוף 'פרטי' ועבר לשמש בית גידול עבור שני גופים חדשים המתפתחים ברחם. במהלך העבודה על צילומי העירום שלנו, חלחלה ההבנה שהפניית העדשה פנימה, מאפשרת לחקור ולגלות עוד על העצמי, על החששות והפחדים שאין להם שם, וזאת טרום עידן הסלפי והריאליטי, שהפכו מאז את התיעוד העצמי למובן מאליו. כמובן שסדרת הצילומים הזו, שהחלה כעבודת אמנות מבויימת ומתוזמנת, קיבלה תפנית מצמררת כשגם בתוך תאי גופו של רז התחילו שינויים קיצוניים". 

Even Niar Vemisparaim 009

מה היו האתגרים העיקריים בצילומים?

"האתגר העיקרי כמובן, היה לצלם ולהצטלם בו זמנית. בניגוד לכל הפקה אחרת, צוות ההפקה, שמראש הוגבל לשני אנשים (רז ואני שימשנו לסירוגין כצלמים ומצולמים, ואני ביימתי), שימש גם כמושא התיעוד.  מאוחר יותר, נוסף גם התפקיד ההורי, התובעני והקשה מנשוא, שבו חלקנו במהלך תקופת החיים הראשונה של ילדינו.  כשרז חלה והפסיק לצלם, נאלצתי להעמיד את המצלמה (או את הטלפון, שהפך לכלי התיעוד העיקרי בשלב זה) על מנח מאולתר, כדי להמשיך לצלם וגם להשתתף בחלק מהסצנות. זה נשמע כמו קושי טכני, אך זה בעיקר היה קושי רגשי: לאבד שותף לדרך, לפצל בין הצורך להיות שם לצידו, לעזור ולתמוך בו בשעתו הקשה ובמקביל, להתנהל עם תחושת כורח פנימית ולא תמיד מובנת, להמשיך ולתעד ויהי מה. אין ספק שלא הייתי מצליחה בלי שיתוף הפעולה של משפחתי וילדיי, שהיו תמיד הם עצמם, ולמרות כל הקושי נשארו סבלניים וקיבלו בהבנה את העובדה שהמצלמה היא בת בית אצלנו. כך גם לגבי מוצ'ו, כלבנו האהוב, שליווה אותנו לכל אורך הדרך, ומת בשיבה טובה בתום הצילומים".

"האם היתה חוויה מיוחדת בצילומים שנחרטה בך?"

"חוויית הצילום באמבטיה היתה מאתגרת במיוחד. כמו רבות אחרות היא נולדה באופן ספונטני מתוך רגע של שגרה יומיומית, שהתגלה כבעל פוטניציאל צילומי. במהלכו מיהרתי להשעין את הטלפון על כוס מברשות השיניים מעל ארון האמבטיה, להפעיל את המצלמה, להתפשט ולקפוץ למים, בתקווה שכיוונתי היטב את הפריים, שכלום לא יזוז ושאף אחד לא יתקשר פתאום…"

מה היו התגובות אם יש כאלה שקיבלת ממי שכבר צפה בו?

"התגובות מאד רגשיות ועוצמתיות. הסרט יוצא מהבטן וגם התגובות מגיעות משם. הרבה סוחבים אותו איתם עוד ימים רבים אחרי הצפייה. זה אינו סרט קל, ואני מניחה שהוא מהדהד כאב גדול שכל אחד נושא עימו, אבל המטרה שלי אינה לזעזע, אלא לאפשר להוציא את הכאב החוצה, ואז, כשהוא כבר בחוץ, להסתכל בו בעיניים ולהגיד לו, או-קיי, אתה כבר ממילא פה, אז אולי ננסה קצת להתיידד?"

הסרט "אבן, נייר ומספריים" זמין לצפייה ב-yes VOD

תגיות:

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *