"אחותי כלה": הסיפור שמאחורי הסרט

שושי אלטמן, יוצרת הסרט הדוקומנטרי שתיעד את אחותה במסע השידוכים, מספרת בטור אישי על תהליך היצירה והתובנות שרכשה במהלכו

yes

קוראים לי שושי אלטמן . נולדתי וגדלתי בבני ברק כבת למשפחה חרדית ממוצעת. אבא, אימא ותשעה ילדים. בן בכור ושמונה בנות. בשנות ילדותי התחנכתי בבית ספר בית יעקב בבני ברק ולאחר מכן המשכתי ללימודי הוראה בסמינר בית יעקב תל אביב. קיבלתי תעודת הוראה וכן רישיון הוראה לתיכון בהתמחות של אנגלית. במקביל, שלא במסגרת הסמינר השלמתי בגרויות (לבד) והוצאתי תעודת בגרות. (בזמנו לפני 10 שנים הייתי צריכה לעשות את זה בהיחבא כדי שלא יגלו אותי בסמינר). כיום אני בת 31 נשואה לבעל מקסים שהכרתי – בשידוך כמובן ואימא אוהבת לשלושה ילדים חמודים. במקצועי אני מורה לאנגלית בבית הספר "שובו למצוינים" בראשון לציון.

כבר כילדה ובהמשך כנערה הייתי זו שמארגנת את כל ההופעות בבית הספר, מביאה תכניות ומאמנת. וכשהתחלתי להרים הופעות גדולות בבית הספר שבו אני מלמדת שכללו הצגות ריקודים והכנת תפאורה דיגיטאלית מושקעת לכל האירוע הבנתי שהגיע הזמן לעשות הסבה. כך גם הגעתי ללימודים במכללת "פרוג" וכך גם התאהבתי בבימוי וצילום סרטים דוקומנטריים. נשאבתי לעולם מדהים ומרתק שפשוט לא הכרתי קודם. התחלתי לצפות בסרטים ולנסות להבין את החשיבה שעומדת מאחורי כל שוט. לנסות ולהבין את הבן אדם שעומד ממול המצלמה ואת זה שעומד מאחוריה. המצלמה נהייתה פשוט חלק ממני והתחלתי לתעד דברים בלי סוף. אני נהנית לכתוב את התסריט לסרט, ליצור יש מאין ואז כבמאית לפרק כל סצנה לשוטים והכי חשוב – אני נהנית מכל רגע של יצירה!

מאז שאני זוכרת את עצמי אני "בשידוכים" פשוטו כמשמעו. בכל תקופה בחיים הייתה אצלנו בבית מישהי בשידוכים, אחת הייתה שנה ואחרת 4 שנים ותמיד זה היה הנושא המדובר בבית. לאימא שלי שתחיה זה ממש נהפך לחלק בלתי נפרד מהחיים, סוג של מטרה, מסיימים עם אחת וישר מתחילים עם הבאה בתור. אני ב"ה התחתנתי עם בעלי בגיל 20 כאשר הוא היה הבחור הראשון שאתו יצאתי. נפגשנו חמש פעמים במשך פחות משבועיים והתארסנו… אחרי בתור הגיעה שרי.

לשרי ולי יש קשר מאד טוב. קשר של אחיות שמפריד ביניהן רק שנה ותשעה חודשים. קצת אחרי שאני התחתנתי החליטה שרי שהנה היא מוכנה לצאת לעולם השידוכים ולהקים בית נאמן בישראל. שרי היא בחורה כ"כ נאה ומוצלחת שהיינו בטוחים כולם שגם לה זה ילך בקלות, אבל כבר 8 שנים שאני נמצאת שם לידה ומרגישה את הכאב שלה ושל ההורים שלי. את הציפיות שאחריהן מגיעות גם בד"כ האכזבות להרגיש איך כל האנשים מסביב שופטים אותה כשהם אומרים עליה שהיא "לא רוצה להתחתן" אבל אני שמכירה אותה היטב יודעת שהיא פשוט מחכה לאחד שיגיע. והוא יגיע – בעז"ה.

האתגר הכי גדול ביצירת הסרט היה בעצם לצלם סרט בחברה החרדית. כי בחברה שלנו אף אחד לא רוצה להיחשף. אף אחד לא מעוניין שיצלמו אותו וגם אם כן אז שהכל יהיה אנונימי. בסרט דוקומנטרי הכל בעצם חשוף ורציתי לשים הכל על הבמה. גם את הדברים היפים שיש במוסד השידוכים וגם את הבעיות והקשיים שיש לבחורה בשידוכים. ופה כבר אנשים נרתעו וחששו להצטלם כי תמיד יש את הפחד ש"מה החברה תגיד עליי?"

החוויה הגדולה מבחינתי בעשיית הסרט היא שזכיתי לסוף טוב לסרט וזכיתי ללוות את שרי לחתונה שלה. הרגע הכי מרגש היה בסגירת השידוך, ה"וורט". שרי היתה בעננים וכל המשפחה ביחד איתה. "היינו כחולמים.."

בעשיית הסרט הגעתי מבחינתי לשתי מסקנות חשובות. הראשונה היא מסקנה כללית – "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו". עד שלא ליוויתי את שרי מקרוב בתהליך שהיא עברה לפעמים גם אני שפטתי אותה וחשבתי בליבי שאולי היא סתם פוסלת בחורים אבל מקרוב הבנתי שהדברים שונים לגמרי ופתאום התחלתי לראות את המצב האמיתי. ולראות מה שרי באמת מרגישה ואילו קשיים היא עוברת. והמסקנה השנייה שלי היא מסקנה אישית. הבנתי במהלך עשיית הסרט שזה מה שאני רוצה לעשות. ליצור סרטים. נשאבתי לעולם חדש שלא הכרתי קודם, עולם הקולנוע. עולם של עשייה ויצירה והבנתי שלי, שושי מבני ברק יש הרבה מה לתרום לעולם הזה.

 

תגיות:

תגובות

תגובה אחת ל“"אחותי כלה": הסיפור שמאחורי הסרט

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *