גיבורת העל שלא שמעתם עליה: רות ביידר גינזבורג

השופטת העליונה שפרצה דרך לנשים בארה"ב הפכה לסמל ליברלי ופמיניסטי. מעין אפרת צפתה בדוקו החדש על חייה – ותוהה אם מדובר בעידן שהסתיים

כשחושבים על הכותרת "סרט תיעודי על שופטת בית המשפט העליון האמריקאי" לא מצפים לסרט שיש בו גם דרמה, גם אקשן, גם מתח וגם קצת הומור ורומנטיקה. אבל זהו סיפורה של רות' ביידר-גינזבורג, שלא לחינם זכתה לכינוי The Notorious R.B.G (על שם הראפר הקשוח מהניינטיז). ביידר-גינזבורג (85) נחשבת כיום לסמן השמאלי של בית המשפט העליון האמריקאי ומי שנושאת על כתפיה השבריריות את הדאגות והחששות של מיליוני מצביעים דמוקרטים בעידן טראמפ. היא גם יודעת שפופולריות בעידן האינטרנט לא מגיעה רק בצורה של פרסים והזמנה לנאום בבמות מכובדות – אלא גם בצורה של ממים, סרטונים וצורך לפתוח צוהר אל חייה האישיים.

כך מתאפשר לנו בסרט RBG לראות את השופטת המכובדת מתאמנת עם המאמן האישי הצמוד שלה (כשהיא לובשת סווטשרט עם הכיתוב, שלא משתמע לשתי פנים, "Super Diva"), לקבל הצצה אל אוסף הצווארונים שהפך מזוהה איתה, וגם לשמוע מקרובי משפחה וחברים על האישה ולא רק על השופטת. לא שחסרים לביידר-גינזבורג הישגים מקצועיים בקריירה המשפטית הארוכה שלה.

הסרט נפתח בשוט של גינזבורג מדקלמת ציטוט של שרה גרימקה שאיננו משתמע לשתי פנים: "אינני מבקשת כל טובה בשל מגדרי. כל שאני מבקשת מאחינו הגברים הוא שהם יורידו את הרגל שלהם מהצוואר שלנו". אך השופטת מספרת  שתמיד דבקה בעצת אימה, ולא נתנה לאחרים לראות אותה צועקת  או כועסת. הסרט מתאר כיצד היא ויתרה על ההפגנות למען זכויות נשים בשנות ה-70, והעדיפה לנסות לשנות את היחס החוקי לנשים בארה"ב, בצעדים מדודים, פסיקה אחר פסיקה. היא מסבירה כי היא סבורה ששינויים עמוקים ומהותיים מתרחשים רק כתוצאה מתהליכים ארוכי טווח.

ככל שגינזבורג תרמה לתנועה לשחרור האישה, העניין עבד גם הפוך. ביידר-גינזבורג הייתה סטודנטית מבריקה למשפטים, הצליחה להצטיין למרות שבתקופות מסוימות נאלצה לטפל גם בבתה הקטנה וגם בבעלה שחלה בסרטן אלים. כשסיימה את התואר וניסתה להשתלב בפירמת עורכי דין, היא מצאה את עצמה שוב באקדמיה. היה זה תיק בנושא אפליית נשים בצבא האמריקאי שהביא אותה בפעם הראשונה לטעון בתיק בין כותלי בית המשפט, והיה זה בית המשפט העליון.

התיק השני שהיא הביאה בפני בית המשפט היה דווקא של גבר שנפגע מאפליה על בסיס מין, והוא לא היה הגבר היחיד שסייע לה לדחוף את הקריירה שלה קדימה. הסרט מתעכב על מערכת היחסים המיוחדת בין השופטת לבעלה, מרטי גינזבורג, שתמך בה בצורה אמתית מיום היכרותם. בנוסף הסרט מזכיר את החלטתו של ג'ימי קארטר לגרום לבתי המשפט "להיראות יותר כמו אמריקה", וכך הגיעה גינזבורג בפעם הראשונה לכס השיפוט. זהו לא רק מאבק של נשים למען נשים מזכיר לנו הסרט, אי שוויון מגדרי פוגע בכולם וכולם צריכים להתגייס כדי לטפל בו.

בניגוד חד, הסרט מסתיים עם כניסת טראמפ לבית הלבן, אך טרם מינויים של שני שופטים חדשים ושמרנים להרכב בית המשפט. התזוזה של ביידר-גינזבורג לקצה השמאלי של בית המשפט העליון התחילה עוד קודם לכן, לאור המינויים של ג'ורג בוש הבן. בעבר הפרגמטיזם של ביידר-גינזבורג שם אותה בעמדה להיות הקול המחבר והמאזן בין הצדדים. זה שגורם לבית משפט גברי ברובו להבין כיצד נראית אפליית נשים בחיי היום-יום. בהרכב הנוכחי של בית המשפט, וכנראה גם של הפוליטיקה האמריקאית, ההסברים הללו כבר לא מספקים את חבריה, והיא נאלצת לכתוב מספר רב של דעות מיעוט. התחושה לקראת הסוף היא כאילו ציר הזמן בו כמעט הולך אחורה. ניצחונות שביידר-גינזבורג השיגה בתחילת הקריירה שלה לא עולים בידי עורכי דין כיום. לצערם של מעריציה, ציר הזמן של השופטת, לא נע באותו הכיוון.

הסרט "רות ביידר גינזבורג" זמין לצפייה ב-yes VOD

תגיות:

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *