"המקום של מתי המקלל": מאחורי הקלעים של הסרט

רון אזולאי, יוצר הסרט על הבעלים המיתולוגי של הבר התל אביבי, מספר על החוויות שעבר בצילומים והחוויות שצבר בטור אישי

yes

אני עוסק באנשים וסיפורים כל חיי, תמיד הקשבתי לסיפורים שסבבו אותי, גם לסיפורים שסופרו בשתיקה. אני באמת אוהב אנשים, החיבור הזה של אנשים וסיפורים שלח אותי לעבוד בברים ברחבי תל אביב, כבר יותר מעשור. אין מקום שמספר סיפור יותר מבר טוב, אם תשב מספיק תתבונן מספיק, תגלה עשרות עולמות, היום אני עדיין עובד ב"מינזר" פעמיים בשבוע, וזה מזין אותי בחדוות חיים וויסקי,

אל הקולנוע הגעתי כי חיפשתי כלי לספר את מה שהעיניים שלי למדו לראות, והנישה של קולנוע דוקומנטרי התלבשה עלי מעולה. הייתי שותה לא מעט אצל אדון מתי המקלל וזו חוויה שאני ממליץ לכולם, יום אחד בין מאטיס לבירה לוודקה, פשוט הבנתי שחייבים לספר את הסיפור פה. במקום הזה אתה צוחק וכועס ומתרגש בלי פילטרים, ללא פוליטקלי קורקט (שבעידן של היום השתלט כמעט על השיח , אתה רואה את מארג האנשים, אתה מופתע מהם בלי סוף ובעיקר אתה ניזון מחכמת חיים של אלו שעשו דבר או שניים בחייהם וטעו לא פעם.

האתגרים העיקריים בצילומים היו לגרום לחבורת אנשים קשוחים להתרגל לנוכחות של מישהו כמוני עם מצלמה גדולה ומיקרופון שמכוון להם לפנים. חייבים לזכור, יש שם כמה פרלמנטים קשוחים במיוחד, המקום קטן ומי אוהב שמצלמים ומקליטים אותו כשהוא שותה? כאן נכנס האלכוהול לתמונה, בשלושת החודשים הראשונים הייתי בא עם מצלמה ובקושי מצלם, רק שותה איתם, מדבר איתם על הכל, בסוף הם התרצו וסמכו עלי (בעיקר אלו שיש להם ילדים בגיל שלי) וגם אם מישהו התחיל לכעוס, תמיד היה את זה שהרגיע, בקיצור שתיתי איתם שלושה חודשים עד שהתחברנו.

השיחות עם מתי נחרטו בי, לבנאדם יש כריזמה שנוצרה בהישרדות אין סופית, הוא ישר ולא מחשבן ברמות שמעוררות קנאה, כשהוא מסתכל לך בעיניים ואומר לך שמשהו שמציק לך הוא שטויות, אז זה שטויות, כל העולם ניסה לגמור עליו כמה וכמה פעמים והוא בפאסון הלך קדימה. הרגעים הקטנים האלו עם מתי כשהוא נותן מילה טובה או עצה קטנה גדולה, נחרטו בי. לשמחתי מי שראה את הסרט מאוד אהב אותו, ובעצם יותר מאהב נקרע מצחוק והתרגש – ואת זה אי אפשר לזייף, צחוק מתפרץ זו הביקורת הכי טובה שקיבלתי בחיים.

"המקום של מתי המקלל" זמין ב-yes VOD

תגיות:

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *