"המרפא הפצוע": הסיפור שמאחורי הסרט

יוחאי רוזנברג, יוצר הסרט "המרפא הפצוע" ששודר השבוע בבכורה, מספק הצצה אל מאחורי הקלעים בראיון מיוחד לבלוג שלנו

yes

ספר קצת על עצמך – מה עשית בעבר?

"למדתי קולנוע בבית הספר 'מעלה' בירושלים וקצת אחרי זה הנחיית קבוצות באוניברסיטת תל-אביב. אני מחלק את חיי בין עבודה עם מפקדים בצבא ומנהלי בתי- ספר לבין עשייה דוקומנטרית. אני נשוי לרעות ויש לנו 4 בנות. מה שמושך אותי בעולם הדוקומנטרי זה המסעות. האפשרות לצאת בעקבות גיבור או בעקבות סרט למרחבים גאוגרפיים, נפשיים, קיומיים – שהם חדשים לי, מסקרנים, מאתגרים מערערים ומצמיחים אותי כבן-אדם. אני מקווה שדרך החוויה שאני עובר הצופה מצליח לחוות משהו דומה ובסופו של דבר להפוך לאנושי וחומל יותר.
הסרט הראשון שלי ליווה משפחה שפונתה מביתה בגוש-קטיף. גרתי אצלם שבועיים, בתוך הבית וחוויתי יחד איתם את חורבן הבית האישי שלהם. אח"כ עשיתי סרט על חצר הילדות שלי, בשכונה ירושלמית שהולכת ומתחרדת. הסרט עוסק בשייכות וזרות נושא שמעסיק אותי הרבה. אחת הגיבורות בסרט היא אשתי, שמתה לעזוב את החצר (מאז עברנו דירה). עשיתי עוד סרט בגרמניה, על נכד לחסיד אומות העולם שסבא שלו, שהחביא יהודים בזמן השואה, נרצח. הנכד יוצא למסע אופניים עם חברתו הגרמנייה ולראשונה מעמת את אימא שלו עם העבר הלא מדובר שחוותה".

כיצד נולד הרעיון לסרט?

"לפני 5 שנים העברתי הרצאה לעו"ס גמלאים בת"א. הראתי קטע מהסרט 'פינוקיו' של רוברטו בניני. בסיום ההרצאה, בעודי מקפל את ציוד ההקרנה, דפק על כתפי בחוזקה אדם זקן ואמר: 'גם אני פינוקיו. וגם לי קרו ביער דברים נוראיים'. ממש כך. כמו באגדה. אחרי 5 דקות שיחה למדתי שהוא קרימינולוג שעובד עם עברייני מין, ושהוא נושא איתו טראומת ילדות שהדחיק עשרות שנים. סיימתי את השיחה איתו והרמתי טלפון לרון עופר, חבר ומפיק ואמרתי לו שאנחנו יוצאים לדרך. המפגש איתו היה מכונן ועוצמתי. הישירות שלו, הבוטות והאמת החזקה כבשו אותי ועזרו לי גם כשהסרט התמודד עם קשיים".

מה היו האתגרים העיקריים בצילומים?

"וואו… נתחיל מבלעשות סרט על אדם בן 87 (היום כבר עבר את 90) שאמנם הוא במצב דרמטי מעניין, אבל לא קורה המון בחיים שלו. היה לי בטחון בדמות ובעולם הפנימי שלה, אבל הרבה מהדברים שהתרחשו במהלך הסרט – הנסיעה של דן לגרמניה וסגירת המעגל עם חברת הילדות שלו, זה דבר שלא ידענו שיקרה.
דמויות המשנה בסרט הם עבריינים. להשיג את שיתוף הפעולה שלהם ולהגיע לדיאלוג כנה ופתוח לקח זמן…
יצחק סברלדוב – העורך שקבל את פרס העריכה בדוק-אביב – הצליח להתמודד עם האתגר הקשה ביותר: הסרט הוא בעצם פסיפס של 3 סיפורים – דן המטפל והמפגשים שלו עם עבריינים, היחסים של דן עם משפחתו ברקע של ההזדקנות שלו וטראומת הילדות שדן פותח לאורך הסרט. לחבר בין הסיפורים ולראות שהם מייצרים תמונה שלמה, פסיפס מורכב ועשיר , זה היה מאתגר מאוד. ובקטנה, היאה צריך לאזן בין הבוטות של דן והאמת שהוא מטיח בפנים, לבין האנושיות והחמלה שלו. השותפות ביני כבמאי לרון כמפיק, מעורב ואכפתי, שמצד אחד החזיק את התמונה הכללית והתקשורת ומצג שני ישב איתנו בעריכה כשהיה צורך, הייתה חלק משמעותי מההצלחה"

היתה חוויה מיוחדת בצילומים שנחרטה בך?

"כמעט כל יום צילום… להיכנס לבית-כלא, לבית בושת. לצלם את דן בשיחה אינטימית כשלא ברור עד הסוף אם הוא צלול או הוזה, לחזור עם דן בפעם הראשונה ליער בגבול הולנד-גרמניה בו הוא נפגע. רגע בו דן מטיח במטופל שאצלו הכל בראש והוא כל כך מוגן שאי אפשר להרגיש שיש לו לב אנושי".

מה היו התגובות שקיבלת ממי שכבר צפה בו?

"אני אוהב לשבת בהקרנות ולהסתכל על הפנים של האנשים ועל התזוזות שלהם בכיסא. דן הוא דמות לא קלה לעיכול, אבל בסופו של דבר הוא מורה לחיים – מורה לאיך להזדקן, לאיך למצוא חמלה לאנשים שגם בכלא הם תחתית החבית. אני שמח לראות שאנשים צוחקים בסרט. התגובות חזקות, להרבה אנשים חשוב לגשת אלי אישית ולספר על הקשר שלהם לעולם הנפגעים (מינית או אלימות) וחלק גם לעולם הפוגעים. בסוף הסרט דן פוסע עם עגלה לקניות. אתמול קיבלתי תגובה ששימחה אותי במיוחד. מישהי אמרה שזה גורם לה להסתכל אחרת על זקנים 'פשוטים' כאלה שהולכים לידנו ולא תמיד נקדיש להם עוד מבט".

"המרפא הפצוע" זמין לצפיה ב-yesVOD

 

 

תגיות:

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *