זונה כמוני: הסיפור שמאחורי הסרט

צפיתם בסרט המתאר את סיפורה המצמרר של צ'ילה, ששודר השבוע בבכורה? בואו לקרוא ראיון מיוחד בבלוג שלנו עם היוצרות שלו, שרון יעיש ויעל שחר

yes

ספרו קצת על עצמכן – מה עשיתן בעבר?

שרון יעיש – במאית ועורכת סרטים דוקומנטריים: "אחרי 10 שנים במחלקת הפרומו של שידורי קשת כמנהלת קריאטיב ובמאית החלטתי לצאת לחיים עצמאיים ולהיות עורכת. מלאכת העריכה דורשת ממך כל הזמן לספר סיפור, למצוא את הקצוות שלו, לשזור אותו, לדייק אותו. עריכה היא  קסם עבורי. בחדר העריכה נולדו מפגשים חד פעמיים עם במאים שהולידו שיתופי פעולה נוספים וגרמו לי לצאת מהחדר. היום אני מביימת סרטים  עם אנשים שאני אוהבת לעבוד איתם, שיש בינינו הפרייה הדדית, שאנחנו מזהים את החוזקות אחד של השני ויודעים לתמוך זה בזה".

יעל שחר – צלמת ובמאית סרטים דוקומנטריים: "שנים צילמתי אנשים ופורטרטים. בצילומים שלי תמיד חיפשתי איך סיפור שלם יכול להשתקף דרך מבט מישיר של אדם לתוך המצלמה. עולם האמנות היה חלק מחיי והצגתי בתערוכות בעולם. אולם כשהתחלתי לצלם בוידאו נולד בי הרצון לצלם גם את הרגע שאחרי ה״קפאת הרגע״. הרגע בו אדם מצליח להתעלם מקיומה ולהיות פשוט עצמו כמעט לבד. אנחנו כיוצרות שואפות לעשות דוקו  אקטיביסטי, אמנותי, אישי, שכמעט מצליח לגעת באדם עצמו וליצור חוויה שגם  תשנה את המציאות ולא רק תתעד אותה.

כיצד נולד הרעיון לסרט?

"התחלנו לתעד תיאטרון קהילתי שמורכב בעיקרו מנשים שורדות זנות. עדיין לא ידענו לאיזה כיוון הולך הסרט ולקבוצת התיאטרון הצטרפה צ׳ילה וסיפרה את הסיפור שלה. הכנות שלה, הסיפור החד פעמי שלה, האופן שבו היא רפלקטיבית מול החיים שלה גרם לנו להמתקד בה, ולצאת איתה למסע המאתגר של למצוא את האנשים שחטפו אותה".

מה היו האתגרים העיקריים בצילומים?

"צ׳ילה החליטה לצאת למסע מפחיד ומאוד מסוכן  שבו היא מחפשת אחר האנשים שחטפו אותה לפני עשרים שנה מפאב בהונגריה וסחרו בה פה בישראל. המסע הזה היה רצוף באכזבות, קשיים, מהמורות ותקוות. ללכת עם צ׳ילה יד ביד במסע הזה, לא להתערב איפה שלא צריך, לתת לה יד כשהיא מבקשת, להגן עליה מפני המצלמה וגם מפניה. כל אלו ליוו אותנו יום יום בצילומי הסרט".

האם היתה חוויה מיוחדת בצילומים שנחרטה בכן?

"יש סצינה בסרט שהיא כביכול טריוויאלית שבה צ׳ילה מנקה את הבית והאוטו של לקוח לשעבר. בסצינה מאוד מינימליסטית יושב הגבר מול צ׳ילה ומספר איך הם הכירו. לאט לאט הסצינה השקטה הזאת הופכת לסצינת סרט אימה. דווקא במינימליסטיות שלה, בן אדם מדבר, צ׳ילה מקשיבה, נחשף הסיפור הנשי במערומיו. הוא מתאר את צ׳ילה כחיית מחמד ושהוא לקח עליה בעלות. צ׳ילה כל הזמן הזה שותקת. השתיקה שלה מייצגת בעינינו את השתיקה רבת השנים של המין הנשי. הניסיון שלנו כנשים, גם היום, לא לעשות עניין ולא להשמיע קול, להיות טובות ונעימות, גורם למעשה למחיקה. המחיקה הזאת נחרטה בנו".

אלו תגובות קיבלתן ממי שכבר צפה בסרט?ֿ

"רוב התגובות מאוד חזקות ורגשיות. נשים רבות מזהות עצמן בצ׳ילה. האם החטיפה הזאת יכלה לקרות לכולנו? האם צ׳ילה שנתנה לכל כך הרבה גברים לשלוט בה ולכונן את גורלה היא השתקפות שלנו כנשים בחברה? בסוף אחת ההקרנות קם גבר אחד ואמר: זה לא ״זונה כמוני״ זאת ״זונה כמונו״ הזונה שקיימת בכל אחת ואחד מאיתנו. הפוסט טראומה של צ׳ילה היא משהו שאנשים רבים מתחברים אליו ומגיבים אליו אחרי הסרט מהמקום הפוסט טראומטי שלהם".

 

צפו ב"זונה כמוני" – עכשיו ב- yesVOD

תגיות:

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *