"טהורה לעד": כשהמדינה איבדה את חדר ההלבשה

אודי שרבני, כדורגלן לשעבר, צפה בסרט הדוקומנטרי "טהורה לעד" על השנה הקשה של בית"ר ירושלים – ויש לו הרבה מסקנות

פרולוג: אתה גדל לתוך זה. אתה גדל עם זה. אתה קם בשבתות בבוקר ונוסע למגרש. אתה מדמיין מהלכים. אתה שמח, נעצב, מתרגז. אתה מדבר על המשחק הבא, אתה חי את המשחק. הכל תלוי בך.

"טהורה לעד", סרטה הנהדר והקשה של מאיה זינשטיין, מתרחש בשנת הנפץ של בית"ר ירושלים של עונת 2012-2013. שני שחקנים צ'צ'נים נוחתים, או יותר נכון מונחתים, על-ידי הבעלים דאז, ארקדי גאיידמק, לתוך קלחת האש הצבועה בצהוב-שחור, אל הקבוצה הירושלמית היחידה בליגת העל שמעולם לא החתימה שחקן ערבי בשורותיה. אל חדר ההלבשה.

חדר הלבשה של קבוצת כדורגל הוא מקום המסתור האחרון של שחקן הכדורגל; שם הוא יכול להיות הוא עצמו, פיזית ורוחנית לצד חבריו. אין יוצא ואין נכנס. רק שחקן ומאמן שביניהם מסדרונות אינפורמציה שאמורים לספק, כמו משקה אנרגיה, את אותו משחק. ואז שוב. הנפשות הפועלות הן דמויות טראגיות או אלמותיות, הן נישאות על כתפיים או נושמות קללות שיוצאות דרך פתחי אוורור. הנפשות הפועלות לפעמים מחליפות ביניהן תפקידים – במודע או לא, בהתרפסות או לא – עד שלא ברור מי הוא שאחראי לתוצאת המשחק. חדר ההלבשה, אם כן, כבר מזמן לא טומן בחובו רק את השחקן ואת המאמן. חדר ההלבשה – הישראלי – מכיל בתוכו משתנים נוספים.

מאיה זינשטיין השכילה להבין (בעודה נשלחת מטעם התכנית "עובדה" לסקר את ביאת הצ'צ'נים; צמד מילים שממילא אוחז בתוכו שם של סרט אימה) שיש כאן סיפור. בית"ר ירושלים של אותה עונה היתה פצצה מתקתקת, סבך חוטים שטומן בחובו ארגון אוהדים קיצוני, בעלים מורשע עם טונות של כסף, שוער עבר שמשמש כמנכ"ל ונלחם בגזענות אוהדי קבוצתו, שוער הווה, אריאל הרוש קפטן הקבוצה, שנמצא בין הפטיש לסדן (מה הוא צריך להגיד מתוקף תפקידו, אל מול מה להגיד), תארים כמו "הקבוצה של המדינה", אוהד פנאטי שחוזר בו ממעשיו, ובתוך כך שני מוסלמים (אחד עם "זקָן ערבי", שני עם פני ילד) שמשחקים בשביל אותה קבוצה.

מהלך המשחק, להלן מהלך העונה, להלן הסרט, טווי מטיפוס הקבוצה לצמרת ליגת העל ועד להתרסקות הקבוצה על המגרש ומחוצה לו. בעזרת ציוני מקום וזמן, צילומי משחק וקולו של מאיר אינשטיין (חדי האוזן יכולים להבחין שהעובדות אותן הוא אומר הן לא משידורי המשחק אותם סיקר, אלא כשימוש מולבש של מספר כל יודע; בכל מקרה, לא משהו שמפריע לסרט), אנחנו מגיעים לאותן דקות שהן בעצם זמן הפציעות של המציאות; הגזענות וניצחונה.

In this Tuesday, Jan. 29, 2013 file photo, Beitar Jerusalem F.C. soccer supporters watch a State Cup soccer match against Maccabi Umm al-Fahm F.C. at the Teddy Stadium in Jerusalem. Israeli police say they have arrested dozens of members of an extremist soccer fans' group. Police spokeswoman Luba Samri said on Tuesday, July 26, 2016 that 56 suspected members of the "La Familia" group of Beitar Jerusalem fans were arrested in an overnight raid. (AP Photo/Bernat Armangue, File) =================================== úîåðåú ñøè äãå÷å-éùøàìé: èäåøä ìòã =================================== äáçéøä äøùîéú – Toronto Int'l Film Festival; Zurich Film Festival; IDFA; Doc NYC; Chicago Int'l Film Festival; ôøñé äáéîåé åäòøéëä äèåáéí áéåúø – ôñèéáì éøåùìéí 2016; =================================== áéú"ø éøåùìéí äéà ìà ø÷ ÷áåöú ëãåøâì éùøàìéú; äéà îåùâ, àéé÷åï, øòéåï. áéú"ø äéà ä÷áåöä äôåôåìøéú áéùøàì, åäéçéãä áìéâú äòì ùîòåìí ìà äçúéîä ùç÷ï òøáé. áúçéìú òåðú äëãåøâì 2012/2013 èéôñä ä÷áåöä ìöîøú ìéâú äòì, àìà ùàæ äåãéò áòì ä÷áåöä, äàåìéâøê äøåñéÎéùøàìé àø÷ãé âàéãî÷, òì öéøåó ùðé ùç÷ðéí îåñìîéí îö'ö'ðéä. áåàí äöéú àú ä÷îôééï äâæòðé áéåúø ùðøàä áúåìãåú äëãåøâì äî÷åîé, ùøéñ÷ àú ä÷áåöä, òì äîâøù åîçåöä ìå. "èäåøä ìòã" îáéà àú ñéôåøä ùì àçú äòåðåú äãøîèéåú áäéñèåøéä ùì îåòãåï äôàø äéøåùìîé. æä âí ñéôåø ìà ø÷ òì ëãåøâì, àìà òì ôåìéèé÷ä, ëñó, åæäåú –ñéôåøä ùì äçáøä äéùøàìéú, åùì ëåçä ääøñðé ùì äâæòðåú. áéîåé åúñøéè: îàé *** Local Caption *** èäåøäìòã

דוקומנטריסט טוב צריך חוש ריח באישוניו; להבין שיש סיפור לפני שהנפשות הפועלות יודעות שהן הולכות לשחק תפקיד באותו סיפור. דוקומנטריסט טוב צריך – בדיוק כמו כדורגלן טוב – לראות שני מהלכים קדימה ולדעת היכן ינחת הכדור. הכדור שלו היא המצלמה. המצלמה מועברת מרגל לרגל, מלוטפת, נבעטת, גונבת כמה מטרים קדימה, מסתובבת. נאספת על-ידי השופט. השופט הוא הקהל. הקהל הולך לביתו, הקהל צופה בשידור החוזר, הקהל צופה במה ששפט בו לא מכבר. ומכאן, הערגה או האכזבה.

אם נמשיל את "איבד את חדר ההלבשה", מושג שמקושר למאמן כדורגל שכבר לא יכול להשפיע על שחקניו, הרי שבית"ר ירושלים של אז איבדה את היציעים שלה. ומכאן, כבר קלה היא הדרך להגיד שהמדינה היא שאיבדה את חדר ההלבשה של עצמה. "טהורה לעד" מייאש, מציאותי, ומראה שמה שהיה הוא שיהיה. ולא יהיה.

אפילוג: האם הפרולוג הוא על שחקן כדורגל או אוהד?

"טהורה לעד", עכשיו ב-yesVOD

בואו לדבר על זה בדף הפייסבוק של yes דוקו

תגיות:

תגובות

תגובה אחת ל“"טהורה לעד": כשהמדינה איבדה את חדר ההלבשה

  1.  קבוצה גזענית ומיותרת. עדיף שתימחק מאשר נראה את הקהל (ובסרט הוכח שזה הרוב ולא קומץ) הגזעני שלה, שהאידיאולוגיה שלו "מוות לערבים" ו"מוסלמים לא ישחקו בבית"ר) לא יותר ממזכיר שנים שבהם היתה מדינה בעולם שהשמידה עם אחר (אתם בטח מכירים) רק בגלל היותו "אחר".
    הייל לה פימיליה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *