"יצרנו את 'טרנסקידס' והפכנו למשפחה"

"הסיבה העיקרית שלשמה עשינו את הסדרה היא התקווה שהיא תעורר דיון עמוק על התהליך. מה נכון, הקשיים, איך מתמודדים, ותראה שזה יכול לקרות בכל מקום ולכל משפחה.  זה הדבר הכי חשוב, שהסדרה תצור מודעות נוספת ואולי גם תעזור לילדים והורים שעוברים את אותם דברים", הילה מדליה, היוצרת של "טרנסקידס", בראיון מיוחד לבלוג שלנו

yes

ספרי קצת על עצמך – מה עשית בעבר?

"בתור ילדה תמיד אהבתי קולנוע. בגיל 20 נסעתי לארה"ב על מלגת ספורט ועשיתי תואר ראשון ושני בקולנוע. סרט הגמר שלי לתואר השני נרכש על ידי HBO (וyes דוקו) והיה מועמד ל-3 פרסי אמי. מאז הקמתי חברת הפקות ואני מביימת ומפיקה פרוייקטים מגוונים ובינהם יומני אוסלו, מוחי, שיח לוחמים, לכודים ברשת, ספורים, רוקדים ביפו, וממש בקרוב Leftover Women שגם ישודר בyes דוקו".

כיצד נולד הרעיון לסדרה?

"את נושא הילדים הטרנסג'נדרים אני מלווה מאז שפגשתי את ג'אז ג'נינגס בקליפורניה, לפני כמעט 10 שנים. ב-2007 היא הפכה להיות הפנים של עולם הילדים הטרנסג׳נדרים בארה״ב. ג׳אז, שנולדה כבן, אובחנה כבר בגיל 4 כמי שחווה דיספוריה מגדרית. בגיל 5 היא עברה טרנזישן, בגיל 6 היא ומשפחתה הופיעו בתוכנית של ברברה וולטרס 20/20, והיא הפכה לטרנסג׳נדרית הצעירה ביותר שהופיעה בטלוויזיה. עם עליית הדיון בנושא הטרנסג'נדריות לבמות התקשורת השונות בעולם ביתר שאת בשנים האחרונות, גם הניראות של ילדים ובני נוער טרנסג'נדרים גדלה. עם זאת, טרנסג'נדרים עדיין נחשבים מיעוט מנודה בקרב הקהילה הלהט"בית, ואחוזי ההתאבדויות בקרבם גבוהים בהרבה מחלקם באוכלוסיה. אני מוצאת חשיבות ומשמעות גדולה בהבעת סיפוריהם האישיים וקולם למסך ולתודעה הציבורית.

אי אפשר לנתק את ההתמודדות של הנערים והנערות מהתמודדות המשפחה כולה. התהליך הוא ארוך ומציב את ההורים בעמדה מורכבת בבואם להחליט על משהו שלא חשבו מעולם שידרשו להכריע בו. עליהם להתגבר על תחושת האובדן והשבר ולהחליט החלטות קרדינליות ואף בלתי הפיכות עבור ילדיהם. הרעיון ב'טרנסקידס' הוא להיות שם כדי ללוות את התהליך שעוברים הילדים והמשפחות. הסיבה העיקרית שלשמה עשינו את הסדרה היא התקווה שהיא תעורר דיון עמוק על התהליך. מה נכון, הקשיים, איך מתמודדים, ותראה שזה יכול לקרות בכל מקום ולכל משפחה.  זה הדבר הכי חשוב, שהסדרה תצור מודעות נוספת ואולי גם תעזור לילדים והורים שעוברים את אותם דברים"

 

 מה היו האתגרים העיקריים בצילומים?

האתגר הראשון והגדול ביותר היה למצוא את הילדים והמשפחות שיסכימו להצטלם. למעשה עשינו תחקיר לאורך שנתיים עד שהגענו לנער הראשון, ומהרגע הזה הכל כבר היה יותר קל. היום בישראל יש ילדים צעירים שעברו טרנזישן, אבל בחרנו להתמקד בבני נוער ולא בילדים קטנים יותר, משום שהתהליכים המשמעותיים והמורכבים באמת מתחילים ברגע שמתחילה ההתפתחות המינית וכאן זה השלב בו הילד ומשפחתו נדרשים לקבל החלטות הרות גורל ואף בלתי הפיכות המצריכות התערבות רפואית, התערבות הורמונלית וניתוחים בנוסף למורכבויות ה״רגילות״ שקיימות בגיל זה. אנו מצלמים את הנערים בתהליך שלהם כבר כמעט 4 שנים, החלטתי לקחת על עצמי את האתגר של עשיית סדרה תוך מעקב של כמה שנים על מנת לראות את התהליך לעומקו ולעלות את הנושאים בצורה קולנועית ועמוקה".

היתה חוויה מיוחדת בצילומים שנחרטה בך?

"במהלך הצילומים היו הרבה חוויות. ליוונו את רומי לירון עופרי ונעם בכל מיני מצבים, שמחים, מורכבים מרגשים שקשורים לתהליך או סתם לחיים. כיוון שהיינו איתם לאורך כל כך הרבה זמן וכל כך צמודים, חווינו איתם ביחד את מה שעברו. אם זה שעופרי קיבל לראשונה הורמונים, זה היה רגע כל כך מרגש ומצד שני אמא שלו מתיק שהיא הכי מקבלת, ממש נהייתה חולה בעקבות זה. או שהיינו בניתוח של לירון, ממש בחדר הניתוח. לי היה קשה מדי ולא יכלתי להשאר בחדר הניתוח. היו גם כמובן רגעים שמחים ומצחיקים. החוויה הכי מיוחדת זה שאני והצוות כולו הרגשנו שממש הפכנו להיות משפחה".

 

 

תגיות:

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *