"משפחה בטרנס": הסיפור שמאחורי הסרט

אופיר טריינין, יוצר הסרט המרגש שזכה ב"דוקאביב 2018", מספר בטור אישי על תהליך היצירה, האתגרים והתגובות שקיבל

yes

הקריירה שלי: שמי אופיר טריינין, בן 44, נשוי פלוס שלושה בנים, גר במרכז  תל אביב. ב-2010 זכיתי בדוק אביב עם הסרט הארוך הראשון שלי "גם כשעיני פקוחות", שהיה מעין תיעוד מוסיקלי נפשי של היוצר גבריאל בלחסן ז"ל שנפטר ארבע שנים לאחר שהסרט יצא. הסרט זכה גם בפרס הביכורים בתחרות הקולנוע התיעודי והיה בחמשת המועמדים הסופיים בפרס האוסקר הישראלי לסרט התיעודי הטוב ביותר.

סרטי הבא היה יותר ניסיוני והגיע מעולם הניו מדיה. הוא נקרא "השבת שלי". הסרט, בתמיכת yes דוקו, תיעד את המדינה דרך הפריזמה של הסופ"ש. הדבר המיוחד בפרויקט היה שהכל נעשה באמצעות צילומי סמארטפון של הציבור הישראלי. זה היה פרויקט מאד שונה באופי שלו ובעשייה שלו ויותר היה דומה לעולם ההייטק, כי גם יצרנו אפליקציה שדרכה בעצם אנשים שלחו סרטים.

סרט נוסף שביימתי היה "אפולוניה" שששודר ברצועה התיעודית של ערוץ 1. זה היה למעשה סרטו האחרון של מיכה שגריר ז"ל כמפיק. הסרט סיפר את סיפורו של ויקטור גרייבסקי שהביא לעולם את נאום חרושצ'וב ובהמשך את פועלו כסוכן של השב"כ שפעל מול הרוסים שהיו בארץ בשגרירויות ובכנסיות. הסרט השתתף בפסטיבל חיפה והוקרן במסגרת "הסיפור האמיתי". שני סרטים נוספים שלי הם "צבעים של שנאה" על הגזענות בכדורגל הישראלי ששודר ב"הסיפור האמיתי" ו"ילדים של החיים" שנעשה במסגרת תכנית התחקירים של "כאן" "זמן אמת".

Mishpacha Betrans Frame 1

הרעיון לסרט:  ביימתי סרטונים קצרים עבור תהל"ה, שהיא עמותת תמיכה של הורים למען הורים לילדים מהקהילה הגאה. ואז הגיע הסיפור הזה של משפחת צוק ואני אמרתי שזה ממש לא סרטון של חמש דקות – ושחייבים לעשות מזה סרט ארוך וכך היה.

האתגרים בצילומים: מדובר במשפחה עם ארבעה ילדים וצריך להגיע אל כולם, גם אל עמית וגלית וגם אל הילדים ואפילו אל הסבתות. זה לא פשוט להצליח ליצור אינטימיות עם כל אחד ואחת וזה בהחלט היה עניין מאתגר. בזכות זה שהתיעוד נמשך לאורך תקופה ארוכה ועצם העובדה ששהיתי במחיצתם המון זמן איפשרו את ההתקרבות כי למעשה נהפכתי לחלק מן הבית.

בשהותי בתאילנד, כשליווינו את עמית לניתוח התחתון, גרנו במלון שכולו מאוכלס בטרנסיות שבאות לעשות את הניתוחים. למעשה אני הייתי הגבר היחיד במלון בערך ועוד סטרייט. כלומר הייתי מאד מוזר בנוף ואף אחד (אחת) לא הבין מה אני עושה שם. ברגעים האלה, כשישבתי בלובי וכולם נעצו בי מבטים מה לכל הרוחות הסיפור שלי ומה אני עושה כאן, הצלחתי  להרגיש מה זה להתמודד עם חריגות. פתאם אני הייתי החריג והיוצא דופן, אבל זה דווקא  עזר לי להבין מה בעצם עובר על עמית בכל מקום שבו היא מסתובבת ועם מה היא צריכה להתמודד.

התגובות: מכיוון שמדובר במשפחה עם ילדים הראיתי לכל המשפחה את הסרט לפני. תחילה להורות: עמית וגלית ובנות הזוג ואח"כ הקרנה משותפת עם הילדים. במהלך ההקרנה המשותפת הייתי צריך לרכוש חבילת טישו של 42 גלילים, כי הדמעות לא הפסיקו לנזול. גם מעצבות כי לא קל לראות ולהיזכר בכל מה שעברו וגם מצחוק, ברגעים קומיים משעשעים. בסופו של דבר זו הייתה הקרנה מאד מיוחדת ואף מעצימה – ונצרבה לי בתודעה התמונה של משפחה באמת יוצאת דופן בהכלה ,בקבלה ובאינטילגנציה הרגשית של כולם.

"משפחה בטרנס" – עכשיו ב-yes VOD

תגיות:

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *