"סיבת המוות": הסיפור שמאחורי הסרט

רמי א. כץ, יוצר הסרט ששודר השבוע בבכורה, מספר על האתגרים שבצילומים והתובנות, בטור מיוחד לבלוג שלנו

yes

לפני הסרט הנוכחי, הפקתי את "תלויים באוויר" , סרט תיעודי קטן יותר, שאותו גם ביימתי וצילמתי. גם בסרט הקודם עסקתי בשאלות של אמת, מהזווית של אלימות במשפחה. התחלתי לעשות את הסרט על הפיגוע ב"סי פוד מרקט" בעקבות הסופר אורין מוריס, שהוא חבר שלי, והיה שם בזמן הפיגוע וחווה טראומה. בשלב מסוים הוא הבין שקשה לו להשתתף בפרויקט – וויתר. התחלתי את התחקיר בספריית בית אריאלה, וראיתי שב-12 השעות הראשונות שעברו מאז הפיגוע, יצאו ארבע גרסאות שונות למה שקרה שם. זה הדליק אצלי נורה אדומה. כשהצגתי בפני אורין את הסברה שהיה שם גם אזרח חמוש, הוא אמר שזה נשמע לו מוכר. הבנתי שאני הולך ללמוד משהו על איך נולד סיפור – וממה הוא מורכב.

הרמתי טלפון לג'מאל, השנה הייתה אז 2011, והוא אמר לי שחיכה לטלפון הזה כבר כמעט עשר שנים. הוא סיפר לי שכבר ביום שהביאו את הגופה של אחיו לבית הלוויות כדי להיפרד ממנה, כמנהג הדרוזים, משהו לא נראה לו כשורה. לג'מאל סיפרו שגרונו של סלים שוסף על ידי המחבל וכך הוא מת, ואולם כשג'מאל פתח שני כפתורים בכיסוי הגופה, הוא לא ראה פצע על צווארו שהתאים לתיאור של המשטרה. המשפחה שקעה ביגון, אב המשפחה נפטר מצער שלושה חודשים לאחר מכן, והוא בחר לעזוב את הסיפור הזה, אבל הוא לא היה נינוח. שלב ההבנה לגבי האופן שבו אדם מצא את מותו הוא שלב חשוב בתהליך הפרידה ממנו, וג'מאל למעשה נתקע שם, הגשר שלו בין מערכת היחסים עם סלים החי לזה המת ניזוק, ולכן הוא לא יכול היה להניח את הסיפור הזה מאחוריו.

ג'מאל עובד כמנהל מחלקת חקירות בסניף ביטוח לאומי בכרמיאל. עוד בשיחה, הוא סיפר לי שכמה חודשים לפני שהתקשרתי אליו, הוא פגש במסגרת העבודה אדם שאמר שהיה שוטר במרחב ירקון. כששאל אותו אם הכיר את אחיו, אותו שוטר לשעבר ענה "סיפור עצוב, מישהו יצא וירה לו שני כדורים בגב". כשג'מאל סיפר שסלים הוא אחיו, אותו אדם הופתע מאוד שלא סיפרו לו את  זה. ג'מאל הוא איש של המערכת, פטריוט, שלחם בלבנון ויש לו שלושה בנים בקרבי, ומצד שני הוא חי בתחושה שהמדינה משקרת לו ושהוא חייב לשמוע את האמת. אחת הדיברות המרכזיות של הדרוזים היא אמירת אמת, הכל מתנקז לשם. זה השלב שבו יצאנו למסע המשותף הזה, שבו אני מצלם את הסרט, והוא מגלה את האמת. בשבוע הבא ג'מאל מתכוון לשלוח מכתב למפכ"ל בבקשה לפתוח את התיק מחדש. הוא גם שוקל לפנות לבית המשפט

את הסרט צילמתי במשך שבע שנים, מאוקטובר 2011, עד השנה. לתחקר פיגוע 15 שנים אחרי שהוא קרה, במיוחד במקרים של פוסט טראומה, זה לא פשוט. הזיכרון בוגדני, על אחת כמה וכמה במקרים כאלה. אנשים לא ששים לחפור בפצעים שלהם, לחזור מחדש לרגשות שחשו בעקבות הפיגוע. גם הגיבורים עצמם היו צריכים זמן לעכל, אחרי כל יום צילו  ג'מאל היה גמור, זה הצריך ממנו תעצומות נפש שקשה לתאר. גם העבודה מול המשטרה לא הייתה פשוטה. חשוב להבין שהמשטרה לא מדברת בקול אחד. יש דוברות מצד אחד, קצינים בכירים מצד אחר, את התחנה שהוא שירת בה מצד שלישי – ואת השוטרים ה"פשוטים", החברים שלו, מצד רביעי. זה גם ארגון עם היררכיה, חברים שלו שמעו מלמעלה שאין הקלטה של הקשר מהאירוע – אז זו האמת מבחינתם. כשמפקד מרחב ירקון אמר את אותו הדבר בטלוויזיה, גם כל עם ישראל חושב ככה. לוקחים את נרטיב הגיבור, והתקשורת מדבררת אותו, במקום לעשות את העבודה שלה.

*הטקסט נכתב על בסיס תחקיר שערך עימי התחקירן אופיר ששון – "סוכן תרבות"

הסרט "סיבת המוות" זמין לצפייה ב-yes VOD

 

תגיות:

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *