"פרא": מאחורי הקלעים של הסרט הדוקומנטרי

אוריאל סיני, יוצר הסרט שהוקרן השבוע בבכורה, מספר על הרגעים המרגשים, ההזויים והעצובים שליוו את הצילומים

yes

התחלתי לצלם סטילס בגיל 15. בגיל 17 עבדתי בידיעות אחרונות, אחרי זה עברתי לסוכנות ידיעות בשם geti images ובמהלך השנים זכיתי בפרסים בכל העולם. מהלך השנים נכנסתי לעולם הדוקו, ובשנים האחרונות אני בעיקר מצלם סרטי דוקו. במסגרת העבודה צילמתי סטילס בבית החולים לחיות בר, והמקום פשוט ריתק אותי, וידעתי שאני אחזור אליו יום אחד ואעשה סרט.

הצילומים היו בהחלט מאתגרים ודרשו סבלנות. הרבה פעמים אתה מגיע לסיטואציות מאד אינטימיות עם חיות בר, צריך להיות מאד רגיש ועדין, בשביל לא להפריע לחיות. למשל צילמנו סיטואציה שלא נכנסה לסרט בסופו של דבר, של טיפול בדוב, כשירו בו חץ הרדמה והוא לא נרדם, ירו בו עוד חץ הרדמה והוא לא נרדם… יצא לנו לצלם ערב אחד את בית החולים מבחוץ בשביל שנוכל להראות איך יום הופך ללילה ואיך לילה הופך שוב ליום, ופתאום שותפתי ליצירה דנאל רצה אליי ואומרת תשמע אוריאל, 'יש פה קרנף'. ואני שואל 'איפה', והיא אומרת לי 'פה מאחורי החציר, חמישה מטרים מאתנו".

הסיפור שהכי ריגש אותי היה של שמוליק והצביה, בפעם הראשונה כשנכנסתי עם שמוליק למכלאה שבה הוא מנסה לגרום לצביה ללכת, הבנתי שיש לנו סרט. זאת , סיטואציה מאד הזויה ורגישה. הגיעה צביה שנלכדה בתוך בריכת דגים, והפקח שהוציא אותה הצליח להוציא אותה החוצה אבל היא הייתה בהלם, ופשוט ויתרה ולא היתה מוכנה לחזור ללכת. שמוליק מרים אותה, מגיע אליה ומתנשף איתה ביחד, והם שניהם מתאמצים מאמץ עילאי בשביל איכשהו לגרום לצביה הזאת ללכת, והיא כל הזמן הולכת איזה חצי צעד ונופלת, הולכת חצי צעד ונופלת. וכל הסיטואציה הזאת מכמירת לב.

לצערי, תוך כדי עריכה, הבנו ששמוליק הלך לעולמו בנסיבות טרגיות, והוא הרי הגיבור הראשי של הסרט, זה היה הלם מוחלט והסרט הזה מוקדש לו, עם המון אהבה, וגעגוע.

"פרא" זמין לצפייה ב-yes VOD

תגיות:

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *