ממזר ללא מעצורים: כל מה שרציתם לדעת על טרנטינו משני צדי המצלמה

מחנות הווידאו שבה עבד, דרך הסרט הראשון שביים ועד לסיפורים על הרגעים הכי מצחיקים והדרמות הגדולות. "טרנטינו: שמונת הראשונים" מפנה את המצלמה אל אחד מהיוצרים הגדולים בקולנוע האמריקאי

yes

בין אם אתם שייכים למעריציו הגדולים של קוונטין טרנטינו ובין אם צפיתם רק בסרט או שניים שלו, קשה להתעלם מהעובדה שלא מדובר רק בבמאי כשרוני אלא בתופעה תרבותית לכל דבר. הנער שפרש מהלימודים בגיל 16 במטרה ללמוד משחק והעביר את תחילת שנות ה-20 לחייו כמוכר בחנות להשכרת סרטי וידאו, בנה את עצמו לאורך כל הדרך בזכות שילוב בין כשרון כתיבה ייחודי לבין אהבה אמיתית לקולנוע.

 

Qt8 Thumbnail900

 

טרנטינו עצמו סיפר פעם ש"כשאנשים שואלים אותי אם הלכתי לבית ספר לקולנוע, אני עונה להם 'לא', הלכתי לסרטים'." ואכן, החיבור העצום שלו לעולם הקולנוע כבר מילדות, לצד הידע הרב שספג עם השנים, איפשרו לו להפוך כל סרט שעבד עליו ליצירה חד פעמית שלוכדת את העין. בין אם מדובר ב"כלבי אשמורת", הסרט הראשון שביים; קומדיית הפשע האלמותית "ספרות זולה" עם טרבולטה, ג'קסון ותורמן; או "ממזרים חסרי כבוד" שבחן מה היה קורה לו ההיסטוריה הייתה משתנה קצת.

 

נקודת המוצא של "טרנטינו: שמונת הראשונים" היא שאין דרך טובה יותר להכיר את טרנטינו מאשר באמצעות הסרטים עליהם עבד. מסיבה זו, הוא מציג את הדרך הארוכה שעשה הבמאי בשילוב קטעים מסרטיו וראיונות עם אנשים שמכירים אותו היטב. מי שמשתפים בחוויות אישיות מהמסע הם מפיקים ושחקנים איתם עבד לאורך השנים, ביניהם סמואל ל. ג'קסון, קורט ראסל, ג'יימי פוקס וטים רות', שמשתפים את הצופים בסיפורים ממקור ראשון על כל מה שקרה מאחורי הקלעים. מדובר בהזדמנות יוצאת דופן להיכרות עם טרנטינו של תחילת הדרך, ועם העבודה הקשה שלו מאז לאורך כל אחד מסרטיו.

 

הטלוויזיה הכי באנג! באנג! מחכה לך >> להצטרפות ל-yes

 

הנוכחות של טרנטינו עצמו בסרט היא מינימלית. אנחנו רואים אותו מופיע בעיקר בקטעי וידאו ישנים, וקולו מבליח מדי פעם בציטוטים קצרים. ובכל זאת, קשה לסיים את הצפייה בלי להרגיש שאנחנו מכירים אותו קצת יותר טוב. השיחות עם יתר המשתתפים מקרבות אותנו אל האדם שמאחורי המצלמה, וכך גם אל הוויתורים האישיים שנאלץ לעשות כדי להתמסר למקצוע. זו בדיוק הסיבה שכאשר הבמאי סקוט שפיגל מתאר את הרגע שבו טרנטינו עזב את הספה שלו בדירה בלוס אנג'לס, נסע לקאן וחזר כוכב, אי אפשר שלא להתרגש קצת.

 

Qt8 Slj2

 

נוסף לסיפורים שממחישים את הצד הקומי של הבמאי ואת מערכת היחסים המקצועית שפיתח עם שחקנים רבים, אנחנו זוכים להכיר גם את שיטות העבודה שלו ואת הטקטיקות שנקט בהן מתוך כוונה שלא להתפשר לרגע. איליי רות', ששיחק את דמותו של דוני דונוביץ' ב"ממזרים חסרי כבוד" ("כשגם בראד פיט וגם היטלר מציגים אותך"), סיפר למשל כיצד טרנטינו דחה את הצילומים שלו בעקביות ובאופן מכוון, כדי לאפשר לו לאגור את הכעס והתסכול שמאפיינים את דמותו של החייל היהודי.

 

ועם זאת, חשוב לציין ש"טרנטינו: שמונת הראשונים" לא מסתפק רק בהישגים, אלא מתייחס גם לרגעים הפחות זוהרים שעברו על טרנטינו. לצד תיאור חייו של הבמאי שתמיד הרגיש שהקריירה מאחורי המצלמה היא הייעוד שלו, הסרט בוחר להתייחס גם לסיטואציות פחות נעימות שהוא נאלץ להתמודד איתן. החל מתאונת הדרכים שעברה אומה תורמן, כשנתבקשה לבצע בעצמה פעלול נהיגה במהלך הצילומים, ועד להאשמות הרבות נגד הארווי ויינסטיין שעבד עם טרנטינו לאורך השנים.

 

מיה וואלס שאלה ב"ספרות זולה" (ובצדק, לדעתנו האישית) "למה אנשים מרגישים שהם צריכים לדבר כשאין להם מה להגיד?" אבל כשמדובר בטרנטינו נדמה שגם אחרי סרט שלם אנחנו רק רוצים לשמוע עוד. ולא, לא רק בגלל שכיום כבר יש סיכוי להיתקל בו גם בפינת רחוב בתל אביב… הסרט שנותן את הכבוד הראוי לאחד מיוצרי הקולנוע הבולטים של תקופתנו, הוא ללא ספק צפיית חובה עבור מי שיודעים לצטט שורות מ"קיל ביל" ומ"ג'קי בראון". מצד שני, גם מי שתמיד חלם ללכת בעקבות השאיפה הגדולה של חייו, בין אם מדובר במסלול מקצועי או בחלום אישי, כנראה שימצא את עצמו מרותק למסך.

תגיות:

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *